העלילה הייתה פשוטה: לוק סקייווקר (מארק המיל), נער חווה מכוכב מרוחק, יוצא עם המאסטר שלו, הג'דיי אובי וואן קנובי (אלק גינס), להציל את הנסיכה המורדת פרינסס ליאה (קארי פישר, שהלכה לעולמה לפני למישה חודשים) ולחסל את תחנת החלל של האימפריה הגלקטית – "כוכב המוות". עם האן סולו (הריסון פורד, ששיחק גם ב"אמריקן גרפיטי"), השותף השעיר שלו צ'ובאקה, שני הדרואידים R2D2 ו־C3PO ודארת' ויידר, הנבל בחליפה השחורה - הקאסט הושלם. סטיבן ספילברג המליץ ללוקאס לעבוד עם המלחין ג'ון וויליאמס, שבדיוק זכה באוסקר על הפסקול שהלחין לסרטו "מלתעות", והיה עתיד לזכות בפרס גם על "מלחמת הכוכבים".
המוזיקה האפית, הצילום המרהיב, האפקטים המיוחדים, משפטי המחץ והסיפור שפונה לרגשות הבסיסיים ביותר של הצופה - הפכו את "מלחמת הכוכבים" להצלחה חסרת תקדים. הסרט הכניס מעל ל־775 מיליון דולר ברחבי העולם, ותקציב הפקתו עמד על 11 מיליון בלבד; הוא החזיק בתואר "הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים" במשך חמש שנים (עד ש"אי. טי" של ספילברג הוריד אותו מהפסגה); הוא זכה בשישה אוסקרים והוא הוליד תעשיית מרצ'נדייז ענפה, שהפכה מאז לחלק אינטגרלי מצריכת התרבות הפופולרית.
באופן טבעי, מלוות חגיגות ה־40 ל"מלחמת הכוכבים" בשלל מוצרים נלווים חדשים היוצאים לשוק, כמו מארז חגיגי ובו בובות של לוק סקייווקר, צ'ובאקה, דארת' ויידר ושאר גיבורי (ונבלי) הסרט בעיצוב וינטג' הנאמן לבובות המקוריות או מטבע כסף לאספנים, שהפוסטר המקורי מוטבע עליו.
"כן, ראיתי את 'מלחמת הכוכבים' בזמן אמת", אומר מבקר הקולנוע הישראלי הידוע באהבתו ל”למלחמת הכוכבים”, יאיר רוה, בעל הבלוג "סינמסקופ". "אבל למילים 'זמן אמת' בישראל של שנות ה־70 יש משמעות שונה מבשאר העולם. חיינו אז בעיוות זמן. 'מלחמת הכוכבים' הגיע למסכי הקולנוע של תל אביב רק בפברואר 1978. אני גרתי בראשון לציון, ואליה הסרט הגיע רק באביב 1978. הייתי בן עשר, וזה היה אחד הסרטים הראשונים שהלכתי לראות לבד בקולנוע, בלי הורים או בלי אחותי. אגב, באותה תקופה הסרט שכולם דיברו עליו בארץ היה 'אסקימו לימון', שיצא עם 'מלחמת הכוכבים' בדיוק באותו שבוע. כל בני המשפחה הלכו לסרט הזה יחד, ואותי השאירו בבית עם סבתא שלי, כי הוא היה מוגבל
למבוגרים בלבד".
ואם לוק יכול להפוך מחוואי צעיר ומתוסכל בכוכב מדברי לגיבור שמביס במו ידיו את האימפריה ומפוצץ את כוכב המוות, בוודאי שגם אני. במבט לאחור, ובהסתכלות בוגרת, השילוב של 'מלחמת הכוכבים' ו'סופרמן' באותה שנה - כאמור, ראיתי את שניהם ב־78' - יכול גם להעיד שפשוט התאהבתי במוזיקה של ג'ון וויליאמס, שהלחין את שני הסרטים. אני לא פוסל את המחשבה הזאת. אז כן, התלהבתי מ'מלחמת הכוכבים' כבר מהסרט הראשון. ובמידה רבה, לא הייתי זקוק לסרטי ההמשך".
רבים ממבקרי הקולנוע האמריקאים, גם אם לא כולם, התלהבו מ"מלחמת הכוכבים" כבר עם צאתו. רוג'ר איברט הגדיר את הסרט בזמן אמת כ"חוויה חוץ־גופית", ומעבר להתלהבות שלו מהאפקטים המיוחדים, שהיו חלוציים לזמנו (וגרפו אוסקר), הוא טען שכוחו האמיתי של הסרט הוא "הנרטיב הטהור שלו". מבקרי הקולנוע ואנשי התוכן הישראלים, לעומת זאת, לא בהכרח התאהבו בו.
"ראיתי את הסרט בגיל 16 וכבר אז לא התלהבתי", טוען פיני שץ, מנהל התוכן של סינמטק תל אביב. "זה לא באמת מדע בדיוני, זה סיפור הרפתקאות בחלל, ואחרי הסרט הראשון מפרק לפרק זה נהיה יותר ילדותי. אני מודה שזה הלהיב אותי בתור בן 16 לראות את האפקטים, אבל מעבר לזה, כבר אז לא הבנתי את ההתלהבות הגדולה. באותה שנה, לעומת זאת, יצא 'מפגשים מהסוג השלישי' של ספילברג, שהיה יצירת מופת".
"בעיני הוא הרס את הקולנוע האמריקאי של שנות ה־60 וה־70. שניסה להיות יותר איכותי".
הוא לא היה אקסטטי ואולי קצת מסויג – הכותרת הייתה 'חלומותיו של ילד בן 12' – אבל הוא ידע להעריך נכון את הסרט. במידה רבה הגישה הנפוצה בעולם התקשורת בכל העולם הייתה ש'מלחמת הכוכבים' ו'מלתעות' של ספילברג הרסו את הקולנוע, יצרו את סרט הקיץ והפכו את הקולנוע מיצירת אמנות למוצר מסחרי שיווקי. לוקאס אכן מסחר את 'מלחמת הכוכבים' כהוגן, באופן שכיום נראה לנו ברור מאליו, ואילו אז היה חלוצי. או שטני, תלוי בגישתכם. אבל מבחינתי, 'מלחמת הכוכבים' היה שער לכל עולם הקולנוע, המסחרי והאמנותי, הילדותי והבוגר".
התרעות פיקוד העורף