בשני העשורים האחרונים כבשו לעצמם הדארדנים, צמד יוצרים מבלגיה, מקום של כבוד בצמרת הגבוהה של יוצרי הקולנוע האירופים. בסרטים כמו "השבועה", "רוזטה", "הבן", "השתיקה של לורנה" ו"הילד" פרשו השניים את השקפת עולמם ההומניסטית, הסוציאליסטית, זו שנצמדת למבע הריאליסטי ומגלה אמפתיה מרובה לחלש, לעשוק ולנזקק לעזרה. בנוף העשייה הפילמאית העכשווית, שמעדיפה הבלטה של סיפורי פשע, תעתועי תאורה וקומפוזיציות אמנותיות עאלק, בולטים בחריגותם הסרטים הישירים של האחים דארדן, שאינם מהססים להתעמת עם הפוסט־מודרניזם על מכלול ענפיו המפוקפקים, ולטחון עוד ועוד את המנטרה הנושנה על אודות מותר האדם. כך זה היה בסרטיהם הגדולים, וכך גם ב"הנערה האלמונית", שדווקא אינו נוסק לאיכות הגבוהה שהדארדנים הרגילו בה את אוהדיהם.