המהומות ההמוניות שפרצו ב-29 באפריל 1992 ונמשכו ששה ימים, היו הקטלניות וההרסניות ביותר בהיסטוריה האמריקנית: כ-53 בני אדם נהרגו ורכוש בשווי מיליארדי דולרים נהרס לחלוטין. הרקע המיידי לפרוץ המהומות, היה מעצרו והכאתו של רודני קינג, אדם ממוצא אפרו-אמריקאי, ע"י ארבעה שוטרים לבנים ממשטרת לוס אנג'לס, וזיכויים במשפט אליו הועמדו. אך הדמיון המצמרר לא מסתיים כאן.
היה זה הקש ששבר את גב הגמל של מתח בין-גזעי שבעבע מתחת לפני השטח במשך שנים רבות, והתפרץ באחד האירועים האלימים בהיסטוריה האמריקנית.
הסרט משחזר באופן מצמרר את ששת הימים בהם לוס אנג'לס עלתה בלהבות, באמצעות שימוש בחומרי גלם מסמרי שיער שצולמו ברחובות אל.איי,
לצד עדויות מצמררות של חברי מועצת העיר, אנשי תקשורת, נציגי אכיפת החוק, אנשי כוחות הצלה ואזרחים מהשורה, וכעת צופים בצילומים של עצמם אחרי 25 שנה, לצד קטעי וידאו ומשדרי חדשות מיוחדים מהתקופה.
יוצרי הסרט אף מרחיבים את היריעה, כאשר הם מציגים את מהומות אל.איי. 1992 בהקשר היסטורי רחב, של מתיחות בין-גזעית, אפליה ממסדית, אי-צדק חברתי, התעללות משטרתית באוכלוסיה האפרו-אמריקנית, והמחאה האלימה ברחובות ארה"ב - החל מימי העבדות ועד לימינו אנו.
כפי שמוכיח הסרט, הבעייתיות ביחסי הממסד הלבן מול האוכלוסיה האפרו-אמריקנית לא הסתיימה ב-1992, וממשיכה להיות קשה ומורכבת גם בימינו, כפי שמוכיחים בשנים האחרונות מקרים רבים של שוטרים שגילו יחס אלים וקטלני כלפי אזרחים אפרו-אמריקנים, כמו אמאדו דיאלו, אריק גארנר, פרדי גריי ומייקל בראון. חרף העובדה שבמאה ה-21, נבחר לראשונה אדם אפרו-אמריקני ושמו ברק אובמה לתפקיד נשיא ארה"ב, הדרך ליחסי הכלה והבנה בין הממסד לבין האוכלוסייה האפרו-אמריקנית, עודנה רחוקה.
התרעות פיקוד העורף