לסמדר ברנר די היה בתפקיד אחד מבין שלל תפקידיה כדי שתיחקק בזיכרון של רבים. גם היא עצמה יודעת, שמה שלא תעשה, היא תיזכר תמיד כיפצ’וק מ”הלהקה”, סרטו המיתולוגי של אבי נשר. “זה אולי בגלל הסיפור האנושי, המסתתר מאחורי הדמות”, מנסה ברנר לפצח את סוד הקסם. “יפצ’וק היא נערה שיודעת לשיר וחלמה במשך כל התיכון להופיע בלהקה צבאית כדי לעשות בהמשך קריירה בתור זמרת. היא מגיעה ללהקה בידיעה שלא תקבל סולו בשנה הראשונה בה, אבל אם תחתום קבע לארבעה חודשים, היא תקבל סולו בשנה השנייה. והנה באה נועה החדשה, שעושה עיניים לכל הבחורים ולוקחת ממנה את הסולו המיוחל. כך התנפץ לה בבת אחת חלום חייה”.
לדבריה, כששבה הנה לפני שנתיים במעמד של תושב חוזר (“עשיתי עלייה”, אומרת הצברית), ראשית כל חיפשה אפיק פעולה שאליו תוכל לנתב את כישוריה ואת כישרונותיה, לאו דווקא בכיוון של זוהר ותהילה. “חיפשתי מקום שבו אוכל להנגיש את אמנויות הבמה לא בדיוק לאוכלוסייה צפונבונית עתירת אמצעים”, היא מספרת.
ברנר (65), מצאה את מבוקשה במקום שנקרא מועדון הביט, שהוא לדבריה “מרכז תרבות בחיפה, שבימים אלה העלו בו הצגה, שהמשתתפים שלה כתבו אותה בהדרכה שלי”. כשהיא נשאלת אם זה מספק אותה, משיבה ברנר: “קרה לי איזשהו שינוי. מכיוון שבפעילות שלי במרוצת השנים, בארץ ובארצות הברית, הצטבר אצלי הרבה ידע, הרגשתי צורך להעביר אותו לאחרים ואגב כך אולי אעזור לגלות אמנים חדשים”.
שירותה הצבאי עבר עליה בלהקת פיקוד הצפון. היא הופיעה בתוכנית “חייך לעולם”, שנכנסה להיסטוריה של הלהקות הצבאיות עם “מתוק מתוק”, שיר הסולו האדיר של יגאל בשן, שהיה איתה בלהקה עם הכוריאוגרף אוהד נהרין, הבמאי מיכאל גורביץ’, הקומיקאי יוסי ברק ועוד, והמשיכה בתוכנית “רוח צפון”, שבין משתתפיה הייתה שרי צוריאל.
“אם נשארתי שחקנית, זה הודות לנולה צ’ילטון, המורה המדהימה שלי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב”, מציינת ברנר, “הייתי כבר נשואה, אמא מאוד צעירה וגם המשכתי לגור בחיפה. כשהתלבטתי אם להמשיך ושאלתי אותה אם מוטב שאעזוב את התחום. נולה, בחוכמתה הרבה, שאלה - ‘את חושבת ששחקנים לא יכולים להיות אנשי משפחה כמו כל האנשים הנורמלים?’ והוסיפה: ‘תלכי הביתה, תעשי חמישה ילדים ותהיי מסכנה כל החיים’. כששמעתי את זה, השתכנעתי”.
“כשאני מתאהבת, אז זהו”.
מ”הלהקה” המשיכה ברנר ל”דיזנגוף 99”, סרטו הבא של נשר, “שם הופעתי בתפקיד של מזכירה”. כשאני מעיר לה שיפצ’וק והתפקיד שאחריה לא פילסו לה דרך לכוכבות, מגיבה ברנר: “אכן, לא נהייתי כוכבת. תמרנתי בין הקולנוע לבין בימת התיאטרון, בהצגות של תיאטרון חיפה והתיאטרון לילדים ולנוער - וכאמא צעירה הבית היה יותר חשוב לי מהקריירה”.
השתתפותה ב”הלהקה” הייתה לגביה קדימון לגיחה לסרטים נוספים, ובהם “אדון ליאון” בבימויו של זאב רווח. ברנר: “תוכלי לשחק מרוקאית?’, זאביק שאל אותי כשירדנו במדרגות תיאטרון חיפה. כך מצאתי את עצמי בסרט הזה בתפקיד רחל מרציאנו, שבגללו חברים שלי החרימו אותי על איך שהלכתי לסרט בורקס. אבל ‘אדון ליאון’ היה הסרט שעשה לי הכי הרבה טוב אחרי ‘הלהקה’. נהגי המוניות סירבו לקבל ממני תשלום. זאב רווח היה בשבילם אלוהים”.
התרעות פיקוד העורף