כאילו הוא מושג מפתח ב"פצצה אטומית", כנראה כמו המשך לעבודות פופ־ארט מבית המדרש של אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. שהרי לא באמת חשוב מה קורה, אלא איך זה מעוצב על הבד ואיך זה יכול לתרום לזיכוך האווירה הגותית, החביבה כל כך על צרכני ז'אנר האימה והאקשן. הבעיה הלוגית היא כך: אם אין חשיבות למתח ואף לא לחיי אדם, מדוע ללכת על סרט מז'אנר הריגול? אפשר היה להסתפק בשטויות של האנימציה הממוחשבת.
התרעות פיקוד העורף