הרבה מילים נכתבו ונאמרו על התפתחותה של תעשיית הסרטים המקומית בארץ ועל הצלחתה בעולם הגדול בשנים האחרונות. ההצלחה באה לידי ביטוי במספר הרב של סרטים ישראליים אשר מופקים כאן מדי שנה, במספר ההולך וגדל של צופות וצופים הנוהרים אל בתי הקולנוע כדי לצפות בהם, ובעלייה ניכרת בהשתתפות וזכייה בפסטיבלים שונים לקולנוע בעולם.
אבל, וזהו אבל גדול, ישנו קהל אחד שבאופן עקבי הוזנח זה שנים רבות על ידי תעשיית הקולנוע בישראל - הילדים. רוב רובם של סרטי הילדים המוקרנים בישראל הם ייבוא מעבר לים, בעיקר תוצר של האולפנים הגדולים – דיסני ופיקסאר – ומרביתם הם סרטי אנימציה מדובבים לעברית.
“קשה למצוא בארץ קולנוע טוב ואיכותי לילדים”, אומרת טלי איל, חובבת קולנוע שאותה אני פוגשת בהקרנה לילדים בשבת בבוקר בסינמטק הרצליה. “רוב הסרטים שמגיעים הם סרטים מצוירים תוצרת חוץ, והממד של הגיבור האנושי והנוף המקומי כמעט לא קיימים. יש לא מעט אלימות ומסחריות בוטה בהרבה סרטים, אבל מדי פעם אפשר למצוא סרט סביר כמו ‘מואנה’ או ‘הקול בראש’ הנהדר, שיש בהם מסרים חינוכיים וחשובים. פשוט חבל שאין יותר סרטים ישראליים שמעבירים גם ערכים של המקום שבו אנחנו חיים”.
חוסר הסנכרון בין הלבלוב והפריון של תעשיית הקולנוע הישראלית למבוגרים לבין הבצורת בתחום קולנוע הילדים הוא אומנם בולט, אבל מתברר כי לא הכל אבוד.
עלילת הסרט עוסקת בביצת נשרים נדירה אשר אמורה להגיע לשמורת גמלא שבצפון, שם משוחררים הנשרים לטבע, אך נגנבת מהספארי ברמת גן בידי צמד נוכלים משעשע. כל הסרטים שלעיל הם בהפקת חברת יונייטד קינג אשר בבעלות האחים משה ולאון אדרי. בהקשר זה חשוב להזכיר גם את “אבוללה”, סרט הפנטזיה הישראלי של יוני גבע, אשר זכה אף הוא לשבחים ומביא את סיפורה של מפלצת ירושלמית בשם אבוללה, המסייעת לילד בן 10 להתמודד עם מותו של אחיו. במקביל לסרטי ילדים, צצו בקיץ האחרון גם לא מעט סרטים ישראליים המיועדים לנוער ולילדים גדולים יותר, כגון “ג’סטה”, “כמעט מפורסמת” ו“מועדון החנונים: הסרט” - אלו הופקו בין היתר בעקבות הצלחת סרטי הנוער “גאליס” שעלו על המסכים בשנת 2014 ואשתקד.
השנה, למשל, זכו תלמידות מגמת הקולנוע בתיכון “אביב” ברעננה בפרס היצירה הצעירה בקטגוריה הדקומנטרית, על הסרט “כוכבים על הרצף” בפסטיבל הקולנוע בירושלים. חינוך לאהבת הקולנוע הוא דבר חשוב ונפלא, וכדאי להתחיל בו בגיל צעיר. הרשויות, מצדן,יכולות לעשות למען זה יותר. “המדינה פה לא מעודדת מספיק קולנוע בפרט ותרבות בכלל. בצרפת יש הנחה קבועה לילדים בקולנוע – 4 יורו לילד מתחת לגיל 14 בכל יום. בישראל זה לא קיים”, מסכם אבנר שביט. “היה טוב אם היינו עושים תעריף מיוחד לילדים, במיוחד בחגים ובחופשים. לבתי הקולנוע אין אינטרס, כי במילא באים עם ההורים והמדינה לא תומכת בשום צורה, וחבל. הקניית חינוך לתרבות מגיל צעיר היא ערך לחיים”.
התרעות פיקוד העורף