פריז 1913. עוד מעט תפרוץ מלחמת העולם הראשונה, אבל בינתיים הצעירים בה עושים חיים, קורעים את עיר האורות. ג'ים הוא צרפתי, ואילו ז'ול הינו אוסטרי המעדיף להתבשם באווירה הבוהמית של פריז, מאשר להלך בצייתנות אחרי צווי הקייזר במולדתו. השניים עושים הכל ביחד. שותים ושרים ורוקדים וחווים את האומנויות היפות בגלריות ובמוזיאונים השונים. ולעתים, וזה כמעט מתבקש, אף חולקים ביניהם קרבתה של מדמואזל חיננית זו או אחרת.
קתרין, נפש פיוטית ומשוחררת, היא אחת שכזו. מפלרטטת עם האחד, טועמת מהאחר, וסופה שמתאחדת עם ז'ול, והשניים נוטשים את פריז למגורים משותפים בארצו דוברת הגרמנית, רגע לפני פרוץ המלחמה הגדולה. כשזו מגיעה, מגויסים שני הרעים הקרובים, שלמרות הריחוק הפיזי אכן נותרו חברים לעט, אל הצבאות הלוחמים, והחשש העיקרי שלהם הוא שיום אפל אחד הם ייפגשו בשדה הקרב, משני צדי המתרס. למרבה מזלם, המלחמה נמשכת רק ארבע שנים וכמה חודשים, וחזיון העיוועים הזה אינו מגיע לכלל מימוש.
ולמה לבזבז כעת הקדמה כה ארוכה על סרט שבכלל איננו “פרנץ", המטפס השבוע על בדי הקולנוע בארץ? פשוט מאוד. בנסיבות מסוימות, מכיל “ז'ול וג'ים" האגדי את כל הרכיבים העלילתיים שמהם עשוי גם “פרנץ", אלא שסידור האטומים שבו שונה לגמרי מזה של קודמו המהולל. אותה סיטואציה בסיסית, אותה המלחמה, אותן מדינות אויבות, אך לא בהכרח אותה האמת.
אל העיירה העתיקה קדלינבורג השוכנת בסקסוניה שבמזרח גרמניה, מגיע במפתיע גבר צרפתי צעיר ושמו אדריאן. השנה היא 1919, ומלחמת העולם הראשונה הסתיימה אך לפני חודשים ספורים. אווירה של שנאת צרפתים שוררת בעיירה המנומנמת, שהקריבה רבים מבניה במהלך המלחמה, וביניהם גם את פרנץ הופמייסטר, שמצא את מותו בחזית המערבית, מול צבא צרפת, כמה שבועות לפני תום הקרבות.
התרעות פיקוד העורף