ביום שני היה לי הכבוד להשתתף במפגש לציון יום הקולנוע הישראלי שחל יומיים אחר כך. כבוד, כי סרט שיצרתי נמנה עם הסרטים שהוקרנו השנה ביום הקולנוע, והיה מרגש באמת להיות חלק מהאירוע. הכל התנהל באופן נעים ומשמח. ארוחת בוקר, מינגלינג וצילומים קבוצתיים. ההתרגשות גברה כשנכנסנו לאולם הקולנוע, והאחים משה ולאון אדרי העניקו פרס מיוחד לבמאי אבי נשר, לציון 40 שנה ל"הלהקה" ומכירת יותר ממיליון כרטיסים מסרטיו.

גילת אנקורי, מאיר פניגשטיין, אפילו סמדר ברנר - יפצ'וק בשבילכם - הגיעו לעשות כבוד. בהמשך הוקרנו תקצירי הסרטים המשתתפים ביום הקולנוע, ואף על פי שדובר בטעימות זעירות, אפשר היה להתרשם מהמגוון הרב של הסגנונות, הלוקיישנים והעדות. קולנוע ישראלי בריבוע.

בקיצור, הכל זרם על מי מנוחות, כולל נאומים פייסניים ומלאי אהבה לקולנוע המקומי. ואז היא הגיעה. כבוד שרת התרבות, מירי רגב. כמו סופה שאתה יודע עליה הרבה זמן מראש, ועדיין מצליחה להעיף את כל האולם.



הפקת 'הלהקה'. צילום: שמואל רחמני

הפתיח שלה דווקא היה סולידי ומפרגן (כולל התייחסות לסרט "הלהקה" - "למה כבר לא עושים פה סרטים כאלה? סרט ישראלי אולטימטיבי, על יפי הבלורית". נדמה לי שהבחנתי באבי נשר כשהוא נחנק קלות בכיסאו). אבל אז, במעבר חד, ובאופן שלא הפתיע אף אחד מהאנשים באולם, היא עברה בחדווה למלאכה החביבה עליה: הרגזת הקהל, באופן שייצר כותרות מיידיות.

המסרים, כמו תמיד, היו פשוטים וצפויים. המדינה לא תתמוך כלכלית בסרטים ישראליים המוציאים את דיבתה ופוגעים בתדמיתה בעולם. מי שרוצה ליצור סרטים כאלה, שיעשה זאת מכספו הפרטי וגו'. מהכללי היא עברה לפרטי, לסרט "פוקסטרוט" של שמוליק מעוז, שהפך בשבוע האחרון לקורבן הפרובוקציות שלה.



"בסרט מוצגים חיילי צה"ל שהרגו חפים מפשע", היא דיברה בטון תקיף ויודע כל על סרט שלא טרחה אפילו לצפות בו, "ואז הם מטייחים את המקרה. האם אתם באמת חושבים שבצבא של כולנו, שהוא צבא מוסרי, יכולים לקרות דברים כאלה?".

התשובה היא - מובן שכן. כי גם צבא השואף להיות מוסרי לא יכול להימנע ממקרים מהסוג הזה ברגע שמוטל עליו לאכוף כיבוש של מיליוני אזרחים. אבל זאת בכלל לא הנקודה בסיפור. הנקודה היא שסצינת המחסום בסרט מוצגת באופן סוריאליסטי, כמו סוג של חלום, ולכן אי אפשר להתייחס לנעשה בה כתיאור עובדתי.

וזה בדיוק מה שכוכב הסרט, ליאור אשכנזי, ניסה לטעון בראיון שנערך איתו לפני נאומה של שרת התרבות. אלא מה, אשכנזי לא הסתפק בהסברים ובחר גם להכניס קטנה לרגב. "אם היא הייתה קוראת צ'כוב", הוא עקץ, "היא הייתה מבינה מה זו אלגוריה". רגב, כמו רגב, לא נשארה חייבת. "לא מתאים לך להיות גרבוז של המזרחים", ענתה לאשכנזי בהמשך הנאום.

ליאור אשכנזי, מירי רגב. צילום: יוסי אלוני,פלאש 90

אז עכשיו, גברת רגב היקרה, הרשי לי לפנות אלייך ישירות. בניגוד למרבית מעמיתי, אני תומך בלא מעט יוזמות שלך. טוב שאת מטלטלת את העץ בכל הנוגע להקצבות למוסדות תרבות ולשינוי סדרי העדיפויות. אני אפילו מסכים לעיקרון שסרט המשמיץ את ישראל לא צריך ליהנות מכספי ציבור. ובכל זאת, צורת ההתנהלות שלך מעוררת שאלות קשות ביותר.

קודם כל, איך את יכולה לצאת למסע צלב נגד סרט שאפילו לא ראית? את שרת התרבות, לעזאזל, תקדישי 100 דקות לצפייה לפני שאת מתגוללת עליו; פרט לכך, האם את חושבת שזה מכובד ששרה בישראל תיכנס למאבקי אגו פומביים עם שחקן קולנוע, ועוד במסגרת אירוע חגיגי של הקולנוע הישראלי?; ומה שאולי הכי מטריד: מדוע מוצאו הטורקי של ליאור אשכנזי בכלל רלוונטי לדיון? מה את בעצם אומרת כאן, במובלע? שאת מצפה ממנו כ"מזרחי" לגלות סולידריות איתך? ש"אצלנו המזרחים" לא תופסים תחת כמו האשכנזים?

מופעי אימים מהסוג הזה גורמים גם לאנשים כמוני, שעוד מתעקשים להקשיב לך, להפסיק לקחת אותך ברצינות. לא פלא שהקהל באולם, באופן תקדימי ממש, לא טרח אפילו לשרוק לך בוז.