הבמאי הבריטי רידלי סקוט התפרסם שלוש שנים קודם לכן בזכות סרט האימה־מדע בדיוני “הנוסע השמיני”. את “בלייד ראנר” הוא ביסס באופן רופף על ספרו של פיליפ ק. דיק, “האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?” שפורסם ב־1968. דיק, שזהו הסרט הראשון שבוסס על ספריו, אהב את מה שהוא הספיק לראות מ”בלייד ראנר”. הוא אמר שמבחינה ויזואלית, הסרט נראה בדיוק כמו מה שהוא דמיין, אך הוא מעולם לא הספיק לראות את התוצאה המוגמרת. הוא מת משבץ ארבעה חודשים לפני שהסרט יצא.
ב”בלייד ראנר” מצייר סקוט תמונה רוויה ודקדנטית של לוס אנג’לס ב־2019. אל.איי העתידנית המוארת באורות ניאון היא מקום נואש ומעורר פרנויה: רועש, צפוף, מלוכלך ולח. תאגיד בשם טיירל מייצר בה אנדרואידים בשם רפליקנטים, שמטרתם היא לעבוד במושבות החלל שאליהן מהגרים חלקים גדולים מהאוכלוסייה. הרפליקנטים שבורחים וחוזרים לכדור הארץ נלכדים על ידי שוטרים מיוחדים המכונים "בלייד ראנרס".
כל כוכב הוליוודי, מדסטין הופמן ועד קלינט איסטווד, נשקלו לתפקיד הגיבור, אך מי שלוהק בסופו של דבר לתפקידו של הבלייד ראנר בדימוס בשם ריק דקארד היה הריסון פורד, שכבר כיכב אז ב”מלחמת הכוכבים” וב”אינדיאנה ג’ונס”. דקארד התמחה בזיהוי והשמדת רפליקנטים שמנסים להתחזות לבני אנוש. אף שפרש, הוא מגויס למשימה אחת אחרונה, שבמהלכה הוא פוגש את רייצ’ל (שון יאנג), רפליקנטית נאה שגורמת לו לפקפק במשימה שלו. דקארד הוא תשוש ואדיש לא פחות מהמפרי בוגארט במיטב קלאסיקות הפילם־נואר. הוא צריך רפליקנטית מאוד מסוימת שתחזיר לו את האנושיות שלו.
לצד “2001: אודיסיאה בחלל” של סטנלי קובריק, שיצא ב־1968, “בלייד ראנר” נחשב על ידי רבים לסרט המדע הבדיוני הטוב בהיסטוריה, כשהוא בוחן את ההשלכות של הטכנולוגיה על החברה תוך שימוש בסימבוליזם דתי ובתמות דרמטיות קלאסיות. ויותר מכל הוא בוחן כמובן את שאלת האנושיות.
“יש משהו משלים בין ‘בלייד ראנר’ ל’אודיסיאה בחלל’’”, אומר אורי אביב, מייסד ומנהל שותף בפסטיבל אוטופיה למדע בדיוני. “’אודיסיאה בחלל’ הוא היצירה האולטימטיבית העוסקת באדם אל מול היקום. ‘בלייד ראנר’ הוא המשלים. הוא הכי רחוק מהחלל והוא עוסק באדם ופרי יצירתו. שניהם בסופו של דבר תוהים מהו אנושי בדרכים שונות”.
“הוא היה שונה באופן קיצוני ממה שהיה מוכר עד אז כמדע בדיוני”, אומר אביב. “זו הייתה התקופה של ‘מלחמת הכוכבים’, ‘מפגשים מהסוג השלישי’, ‘אי.טי’ ו’הנוסע השמיני’ של סקוט עצמו, ואילו ב’בלייד ראנר’ לא היו חללית או חייזר אחד לרפואה. העתיד המתואר בסרט היה קרוב יחסית - 40 שנה בעתיד, לא 300 שנה כמו ב’מסע בין כוכבים’, לא העבר הרחוק בגלקסיה מרוחקת של ג’ורג’ לוקאס ולא ההווה שבו מתקיימים סרטיו של שפילברג. והעתיד הזה היה רע ונורא, אבל לא אפוקליפטי.
העולם לא נמחק בשואה גרעינית. אנחנו מזהים אותו, אך הוא מהדהד לא את החרדות הקיצוניות של שואה גרעינית, אלא את המשכה של סטגנציה קיצונית, של הידרדרות ושקיעה – אקלימית, סביבתית, הגמונית, אורבנית, מוסרית. ‘בלייד ראנר’ נגע בחששות העמוקים שלנו מהקפיטליזם הקיצוני, הניאו־ליברליזם, ההפרטה, הטרנס־הומניזם, לפני שאלו בכלל היו על פני השטח. הוא הקדים את זמנו”.
‘מבחינה קולנועית, ‘בלייד ראנר’ שילב בין מדע בדיוני לפילם־נואר בתקופה שבה הקהל עדיין לא היה מורגל לשילובים כאלה”, אומר גל חרמוני, חוקר תרבות, דוקטורנט לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ומרצה באוניברסיטה הפתוחה. “היו טענות כי הסרט חוטא לסיפור המקורי של דיק וכי הוא אינו עוסק באופן הולם בסוגיות הפילוסופיות המורכבות שהטקסט המקורי הציע. לקח זמן לתמות המורכבות של הסרט לחלחל מבעד לחזות הספקטקולרית שלו ולהתחבב על חובבי ספרות מדע בדיוני מושבעים וטהרניים. מנגד, הסרט נפל בין הכיסאות כספקטקל אקשן טהור, בכך שדווקא ביקש להציע רעיונות פילוסופיים מורכבים”.
ואכן, כבר שנים ש”בלייד ראנר” מעורר דיונים אקדמיים בשלל דיסציפלינות. “הוא דן בפשטות אך במורכבות ועושר בשאלות אנושיות בסיסיות, שמקבלות במה במדע הבדיוני לאור ההתפתחויות הקיימות והצפויות במדעים ובטכנולוגיה”, אומר אביב. “למשל מה בין האנושי ללא אנושי, האם החיים דורשים מוות ומה תהיה המשמעות של חיים חסרי מוות. אלו שאלות עתיקות יומין, אבל הרובוטיקה, המחשוב והגנטיקה דורשים מאיתנו לשוב אליהן ולהתמודד איתן, והמדע הבדיוני הוא זירת הדיון התרבותית הראשית לנושאים הללו”.
חרמוני רואה את הדיון ב”בלייד ראנר” כדיון פילוסופי. “הסרט מאתגר את הפילוסופיה הקרטזיאנית, כלומר על פי רנה דקארט, ולא בכדי שמו של הגיבור בסרט הוא דקארד”, הוא אומר. “הפילוסופיה הקרטזיאנית, העומדת בבסיס התרבות המערבית, טוענת לדואליזם – חיצוי והפרדה בין תודעה לגוף ובין רוח לחומר. הסרט מאתגר את טענת האוטונומיה של התודעה האנושית כפי שדקארט ביקש לנסח, בכך שהוא מציע כי לא ניתן לסמוך על האותנטיות – ובכך על האוטונומיות שלה – כחוויה של הסובייקט".