"חייכתי אליו ואמרתי לו: 'אתה יודע, זו סדרה, בפרק הבא אני אגלה'. תוך כדי אשתו מנסה להרגיע אותו ואומרת לו: 'מאיפה אתה רוצה שהוא ידע? מה אתה רוצה ממנו'. נגמרה הסצינה ואני חושב לעצמי: זה אמיתי? זו הייתה סצינה? בזמנו שודרה התוכנית 'פספוסים', חשבתי שאולי יש שם מישהו עם מצלמה, שזה לא יכול להיות. אבל לא, הבן אדם היה רציני, כולו בתוך הסיפור, כועס. זה יכול להגיע לשם. הזוי, הזוי, הזוי".
לאורך הקריירה שלו השתתף תורג'מן (59) בשלל פרויקטים כשחקן וכבמאי, אך גם בימים אלה, כשהוא מקדם את הסרט החדש בכיכובו, "אמור", הוא לא שוכח את התפקיד ההוא בטלנובלה העברית הראשונה ב־2001, שהפך אותו בן לילה לאדם שלא יכול להסתובב ברחוב. גם הציבור מתקשה לשכוח. "עד היום אנשים שואלים אותי על עפרה (האישה שבה הוא מתאהב בסדרה, בגילום שרון דוראני – ק"ב) ועל הילד שלי ואם הוא גדל או לא גדל", מספר תורג'מן.
"זה לא ייאמן, אני כל פעם עומד נפעם מול התופעה הזו. אנשים מחוברים וזה גם חוזר בלופים, זה תופס חבר'ה מאמהות וסבתות ועד לילדים. אני נכנס לחנות תאורה ואומרים לי: 'נדב (בן דמותו בסדרה – ק"ב) בוא, יש לי פה מנורה'. אז אני אתחיל להסביר לו שלא קוראים לי נדב, ושאני שחקן, וקוראים לי דן? אתה אומר: עזוב, אני אשתף פעולה עם האשליה הזו שלו ואני אמשיך לדבר איתו בתור נדב. היו אנשים שבאמת איבדו את ההבחנה בין הסדרה למציאות. ההזדהות חצתה גבולות".
התרעות פיקוד העורף