"אבא, חולה הלב, היה לגמרי בהכחשה לכך שמצבו מאוד לא טוב ושקצו קרוב. גם כשהשתילו בו דפיברילטור, מַפְעֵם המחזיר את קצב הלב על ידי מתן שוק חשמלי, הוא קיווה להבריא וללכת איתנו לים. גם לפני שנכנס בפעם האחרונה למצב של קומה, שממנה כבר לא קם, הוא שאל אותי אם אני בכלל מאמינה לרופאים”.
"אם היום צוחקים עלי שאני מאוד מסודרת, זה מאמא שלי. הסדר שינקתי ממנה עזר לי כעבור שנים בעבודה שלי כמפיקה. אנחנו בנות לשני הורים יקים, אבל איזה הבדל היה ביניהם. לעומת הסדר של אמא, אבא היה ברדקיסט שחבל על הזמן: ספרים על הרצפה, קבלות בשקיות. הוא תמיד היה איש ספר, תמיד סקרן. היה קורא בין ארבעה לחמישה ספרים במקביל ובולע אותם".
"כל מה שהחסיר בילדותו, כשבעקבות נסיבות החיים לא סיים אפילו כיתה ח’, הוא השלים בבגרותו והיה אחד האנשים הכי אינטליגנטיים שהכרתי. מה שהיה נהדר אצלו זה שמכיוון שהייתה לו ילדות מאוד עשוקה וקשה, שעליה נמנע מלספר לנו, נועה ואני יצאנו נשכרות מכך. אבא היה כמו ילד, או כמו ילד שלישי בבית ובמידה רבה עבר איתנו ילדות שנייה לאחר ששלושתנו כאילו הענקנו לו את הילדות שנגזלה ממנו, כשגדל בלי הורים והתגלגל בין מוסדות. כשהיינו הולכים לים, הוא היה מסוגל לבנות איתנו במשך שעות ארמונות בחול וגם למלא חוסרי ילדות בלונה פארקים”.
"אבל חוץ מהמשפחה, תמיד הייתה הקריירה. אבא היה מחמם את הקול לפני הופעות עד שהיינו מבקשות קצת שקט. הוא היה מקצוען: מגיע להופעה שעה וחצי לפני התחלתה ולפעמים שוכח לרדת מהבמה גם אחרי שעתיים־שלוש. אבא נתן את כל־כולו לקהל וכך הלך הלב שלו. כילדות קטנות, שתינו גדלנו בחזרות של ההורים. מבחינתנו זה היה כמו לבוא עם אבא למשרד”.
פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית. מלחמת אפגניסטן. סיקור מהומות מנהרת הכותל. זירות קרב ביוגוסלביה לשעבר ובגיאורגיה. הצונאמי בתאילנד. עורכת ראשית לענייני המזרח התיכון של Sky News הבריטית. מהפכת האביב במצרים. הסופה “קתרינה”. אלה היו תחנות בדרכה של יעל לביא, שפרסמה ב־2011 בהוצאת “ידיעות ספרים” את ספרה “מפיקת מלחמות”.
“נראה לי שממנו הגעתי לאן שהגעתי”, היא סבורה, “אבא היה ג’אנקי של אינפורמציה; פריק של חדשות, עיתונים והיסטוריה. גדלנו על חדשות מגיל אפס. אני זוכרת אותנו נוסעים שעות על גבי שעות ברכבות בגרמניה, כמה שזה נשמע נורא, והם היו מקריאים לנו בקול כתבות ואקטואליה”.
בסרט נראית שושיק שני הבלתי נלאית, ששנים לאחר פרישתה מהמשחק נשארה שחקנית במהותה, מוליכה את בנותיה־אוהבותיה, לא רק אל הקיפמנים אלא גם אל בית החולים, שלביא נולד בו כליאו־אלכסנדר אינזלסבכר. שני עולה במדרגות המוליכות אליו, ובהומור המיוחד שלה אומרת לבנותיה: “כאן אני יולדת את אבא מחדש”. “בשבילנו הייתה שם מעין סגירת מעגל, כשמצאנו קצה חוט לפענוח תעלומת חייו של אבא”, מציינת לביא הבת.
התרעות פיקוד העורף