לילה מבקשת את מותה. מתחננת בפני רופאיה ובני משפחתה שיבצעו בה המתת חסד. זה שלוש וחצי שנים שלילה (אור אילן) מחופרת במיטתה, משותקת מצווארה ומטה, תלויה במלוא מאת האחוזים בסובבים אותה. אלה אינם חיים שראוי לחיות אותם. בוודאי לא עבור אישה צעירה, שקודם לתאונת הדרכים הקטלנית שבגינה היא מאושפזת, הייתה מורה לריקוד השולטת בכל נימי ושרירי גופה, וגם נאהבת על ידי אומן שרמנטי ושמו דניאל.
כאמור, התסריט הלא משכנע של "אמור" מגובה פה במשחק מלאכותי, לא משוחרר, שרק מדגיש את מסורבלות ההשפעות הכבדות של סרטים כמו "דבר אליה" של אלמודובר או "אהבה" של האנקה על סרטו של רביבו. מצלמתו של רמי אגמי עושה מאמצים בלתי מבוטלים להעניק לעלילה הצפויה מדי אריזה הולמת בדמות שדות פורחים, עצים מלבלבים, משעולים חינניים, סוס צוהל ועוד סממנים כפריים שמשפרים במקצת את התוצאה הסופית.
"אמור" 2.5/5
התרעות פיקוד העורף