"קווין ספייסי הוא השחקן האהוב עלי מאז הסרט 'אמריקן ביוטי', וכמובן שעקבתי אחריו גם בסדרה 'בית הקלפים'. בתחילה, כששמעתי על פרשייה אחת עם השחקן אנתוני ראפ ששמו נקשר בה, זו הייתה אכזבה גדולה והפתעה גדולה עבורי, ולמרות זאת איכשהו הצלחתי לעשות הפרדה בין הקטע האישי למקצועי ולא חשבתי להחרים סרטים או סדרות שלו", אומרת כרמל מילנר־סער. "אבל לנוכח הצטברות הטענות נגדו מצד אנשים שעבדו איתו על הסט של 'בית הקלפים', אם יתבררו כנכונות, ממש אתקשה להסתכל עליו באותו אופן ובאותה נשימה, ואתקשה לצפות בסדרות וסרטים בהשתתפותו".
בסוף השבוע פורסם כי שמונה מעובדי הסדרה "בית הקלפים" טענו שספייסי הטריד אותם, בנוסף לטענות הקודמות, ובתגובה נטפליקס הודיעה על פיטורי השחקן. לרשימה הזו נוסף דני מסטרסון, כוכב "מופע שנות ה־70", שבסוף השבוע פורסם כי יוגש נגדו כתב אישום על תקיפה ואונס.
"עניין ההטרדות והפגיעות המיניות לא זר לי, חוויתי זאת על בשרי ועל נפשי, ואני ממש לא סלחנית", אומרת מילנר־סער. "קודם כל, לכל מי שקופצים וחושבים שזה לא הגיוני שפתאום צצות המון תלונות, אז במקרה של ספייסי, כמו במקרים אחרים, אני חייבת לומר שלפעמים דרוש רק פתית קטן ואמיץ של שלג כדי לגרום למפולת שלמה. יש בכוחו של מתלונן ראשון שאזר אומץ לעורר נפגעי ונפגעות עבר שנמנעו מלהתלונן בזמן הפגיעה ושנים אחרי, מחשש שלא יאמינו להם או שעבודתם בתעשייה תיפגע".
"צריך תמיד לחזק את המתלוננים והמתלוננות ולא לשאול למה עכשיו. מה שקורה עכשיו עם ספייסי זה חמור, זה מאכזב, וזה גם מביך שאחרי כל השנים הוא החליט לצאת מהארון בדיוק ברגע שדובר על הטענות נגדו. אסור שזה יזיז את הפוקוס מהמעשה. אני גם חושבת שבעקבות הפרשיות האחרונות היוצאות לאור, אמנים צריכים להיות מודעים לכך שלהבדיל מבן אדם פרטי ואנונימי, העונש על מעשיהם הוא כפול: גם ענישה על פי חוק, וגם פגיעה קשה במוניטין ובאהבת הקהל".
"'בית הקלפים' זו אחת הסדרות האהובות עלי, וקווין ספייסי הוא דמות שתמיד מאוד הערכתי", אומרת גם מיכל כהן־רוזנפלד (36), מנהלת לקוחות בחברת יחסי הציבור שטרן אריאלי סער. "המקרים האחרונים ששמו נקשר בהם בהחלט יכולים לגרום לי לא לראות את הסדרה. קשה לי מאוד לעשות הפרדה בין האדם לבין היותו שחקן. אם אמשיך לצרוך תכנים של מי שנטען שהטרידו מינית, אחשוב על אלו שאולי נפגעו מהם. התחושה הכללית היא אכזבה גדולה לנוכח גל הדמויות האהובות בעולם וגם בארץ ששמם נקשר בהטרדות מיניות ברמות כאלו ואחרות. עצוב לראות שלמרות המודעות הגבוהה בנושא הקיימת היום, זה עדיין קורה באופן כל כך נרחב וחסר בושה".
"אי אפשר לנתק את האמנות מהמעשים", חורצת עידית כהן־ברגר (42), מנהלת הכשרות ארגוניות דיגיטליות. "אי אפשר להגיד שהאמנות שלי נפרדת ממי שאני ושאני יכול להיות עבריין וזה בסדר".
גם כהן־ברגר העריכה לאורך השנים את בן אפלק ודסטין הופמן. "שניהם בעיניי אמנים מאוד איכותיים", היא אומרת. "חלק מהסרטים שלהם הם סרטי אופי. למשל, בסרט 'רואה החשבון', בן אפלק גילם בחור אוטיסט בתפקוד גבוה, ואמרתי: 'וואו, איזה יופי, אישיות וערכים'".
"סביב הכוכבים למיניהם יש אידיאליזציה", אומרת סמדר זמיר, מרצה בבית הספר לאמנות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר. "יש מכונות שלמות שפועלות כדי להפוך את הכוכבים למודלים לחיקוי, ויש גם הרבה חברות מסחריות שמרוויחות מכך".
"כשאני מלמדת יצירה שיצר גבר שפגע מינית, אני מציינת את זה", מוסיפה זמיר. "אני אומרת שזו יצירה קאנונית, ולכן אנחנו נדון בה, אבל אני מוסיפה את ההסתייגות המאוד גדולה שלי ממנה, מדברת ספציפית על הפגיעה של אותו אמן ופותחת דיון עם הסטודנטים על החיבור בין אמנות לפגיעה מינית וסביבת העבודה המיוחדת שלנו בקולנוע. אני לא עושה חרם במובן הזה שלא אקרין לסטודנטים סרט שמופיע בו מישהו שפגע מינית, אבל כן אדבר על הפגיעה. אני לא אתעלם, אבל גם אנכיח את הפגיעה ואעלה דיון בנושא. לפעמים סיטואציות לא נעימות נותנות הזדמנות להעלות נושאים חשובים לדיון מעמיק ואמוציונלי".
"צופים מאוד נוטים להזדהות עם השחקן עצמו וגם עם הדמות הספציפית שהוא מגלם. יש למשל שחקנים שמגלמים דמויות של האיש הרע, ואז כשהם פוגשים אנשים ברחוב, אנשים ממש כועסים עליהם, ולהפך: אנשים נקשרים לדמות חיובית, מזדהים איתה וממש מרגישים צורך לחבק אותה. לכן כששמו של כוכב נקשר בפרשייה לא נעימה, זה יכול להיות שבר מאוד משמעותי עבור הצופים. במקרה של ספייסי, למשל, הוא גם שחקן מאוד מוערך שזכה באוסקר והוא גם מזוהה עם דמות מאוד עוצמתית של נשיא ארצות הברית, שהוא מגלם ב'בית הקלפים'. כלומר, כאן המפץ הוא גדול".
התרעות פיקוד העורף