ובכן, אובה הוא זקן. לא ממש כזה. הוא רק בן 59, אבל מעסיקיו ברשות הרכבות הסקנדינבית מזדרזים להעיף אותו, נודניק אטומי שכמותו, לעולמות הפנסיה. והוא, אין לו מה לעשות בישימון האינסופי הזה. אשתו האהובה, סוניה היה שמה, הלכה לעולמה זה לא מכבר, וכל שנותר לו הוא לפקוד יום–יום את קברה.
וכשהאלמן ושמו אובה במקרה אינו שוהה בסביבת הקבר של סוניה, הוא מעסיק את עצמו בזוטות סביבתיות אחרות; אוסף בדלי סיגריות שפוזרו על ידי פוחזים בשבילי השכונה; בודק את מצב המנעולים בחניות הפרטיות של שכניו; רודף אחר נערים סוררים הרוכבים בפראות באופניהם; ואפילו תוחב אפו לתוך פחי הזבל כדי להיווכח ששכניו היקרים אכן מקפידים על כללי המחזור. או כמו שאבידן תהה כבר בשירו: “אדם זקן - מה יש לו בגילו?".
כל קורא כבר יכול היה להתרשם שהטיפוס הזה, אובה הנודניק, הוא כאב ראש לגמרי לא קטן עבור סובביו. אבל גם לעצמו. ולכן הוא משתדל לקצר תהליכים ולהסתלק מכאן מהר ככל האפשר. או במילים בוטות יותר - להתאבד בתלייה (ומאוחר יותר בטביעה, בקפיצה על פסי רכבת או בהרעלה מגזים של צינור פליטה). מובן שניסיונות ההתאבדות הללו אינם עולים בטוב, ובכך מהווים למעשה את הרכיב הקומי של הסרט.
וזה לא הכל. לאחר כל פלרטוט שלו עם המוות, הופך אובה לסובלני יותר לסביבתו הקרובה. מוכן להכיר בקיומם של מהגרים מאיראן המתיישבים בשכונה; משמש כשמרטף לשתי ילדות שובבות; מעניק מקלט בביתו להומוסקסואל צעיר, שהוריו השליכו אותו מהבית. באיזשהו שלב בעלילה אובה אפילו עורך ניסיון התפייסות עם מי שהיה יריבו העיקש במערכת הבחירות הסוערת לראשות ועד השכונה. עד כדי כך.
הנס הולם, במאי שוודי מנוסה שעושה סרטים כבר 30 שנה, כתב וביים את “איש ושמו אובה", תוך שהוא שוזר מומנטים מעברו של הגיבור - שנות ילדות, יתמות, התאהבות בסוניה שתהיה אשתו וכך הלאה. פה ושם, בקטעים הטעונים יותר מהבחינה העלילתית, מורגשת על הבד גם השפעתו הפילמאית של שוודי אחר, ידוע הרבה יותר. הכוונה לאינגמר ברגמן, שכבר לפני 60 שנה, בסרטו “תותי בר", הניח בתוך אותה סצינה דרמטית את גיבורו כשהוא נתון בעת ובעונה אחת בשני מצבי זמן אישיים נפרדים לגמרי - בהווה המדכא שלו ובעברו הנלבב.
“איש ושמו אובה" לא מחדש כלום, ואינו מוסיף שום תובנה להתבוננות המוכרת, אולי המיוגעת, בקרקס האנושי. לזכותו יש לומר שלא נכללים בסרט רגעים מביכים מדי, והעסק כולו זורם כצפוי וללא גלים רוגשים.
גם הופעתו של רולף לאסגארד, המגלם את דמותו של הזקן שאיש, כולל הוא עצמו, אינו חפץ בו, היא בהתאם לכל כללי העשה–לא–תעשה המוכרים לכל שחקן דרמה. חריגה יותר היא הופעתה של באהר פארס, במאית ושחקנית ילידת איראן החיה בשוודיה. פארס מגלמת כאן את דמותה החיננית והבלתי אמצעית של השכנה - מהגרת בעלת שפה ומנהגים משונים - המצליחה לטלטל במשהו את עולמו הכבוי של אובה.
התרעות פיקוד העורף