אם בסרט "הלהקה", ובסרטים "דיזנגוף 99" ו"הפחדנים" שאחריו, התייחסת לימי נעוריך ועלומיך, ב"זעם ותהילה", סרט שגיבורו אחד מלוחמי לח"י, הרחקת אל תקופת המנדט.
"זו תקופה שאני מרגיש מאוד מחובר אליה. יש לי הערצה גדולה לאנשים שבנו את המדינה, כשבעצם הם היו בגיל של גיבורי 'הלהקה', ועשו מה שעשו מתוך חוצפה מופלאה ועוצרת נשימה, הראויה להערצה. כמו שהרוח האמריקאית נובעת מהמערבון, הרוח הישראלית נובעת ממלחמת השחרור ומהמחתרות שקדמו לה, והעזו לצאת נגד האימפריה הבריטית. קרו כאן דברים גדולים, שעד 84' כמעט לא היה להם ביטוי בקולנוע, ועוד לא היה לנו סרט מכונן כמו שלאמריקאים יש את 'הולדת האומה' של ד. וו. גריפית'. הקולנוע הישראלי עוד לא התעסק עם איך שנהיינו מי שאנחנו. לכך חתרתי בעשיית הסרט, וכעת אני מוקיר את הרסטורציה שעשה ארכיון הסרטים לסרט שלי, כפי שעשה לסרטים מכוננים אחרים, כמו 'שלושה ימים וילד', 'מצור' ו'אוונטי פופולו'".
בדומה לסרטיו האחרים, התבסס נשר גם הפעם על תחקיר מדוקדק, כולל ראיונות עם עשרות מיוצאי לח"י, ובהם יצחק שמיר, שהיה אז ראש הממשלה. "שמיר חשד בי שאני בא ממקום פוליטי מאוד שונה משלו", נשר משחזר. "'אני מתכוון לדייק באיך שהייתם', הרגעתי אותו. אחרי הפרמיירה שבה הוא נכח, ניגש אלי שמיר, חיבק אותי חיבוק מאוד חם ואמר: 'כך היה! אף שאנחנו לא מסכימים פוליטית, הסרט מתאר אותנו כפי שהיינו'".
"זה רק עשה אותי מעוניין יותר בשחקן, בהנחה שאם הוא יביא את הלהט שלו לסרט על מחתרת, אני מסודר. כששאלתי את ג'וליאנו מדוע הרס את התפאורה, הוא השיב: 'פתאום הכל הרגיש לי מאוד בינוני, ואם אמנות היא לא קיצונית, אין בה עניין'. אמרתי לו שאקח אותו לסרט בתנאי שהוא לא יפר את דרך העבודה. ג'וליאנו הבטיח: 'אהיה נאמן לסרט כפי שלא הייתי נאמן לשום דבר בחיים שלי'. ואכן, ההתנהגות שלו בצילומי 'זעם ותהילה' הייתה מופתית, מה גם שהוא הזדהה לגמרי עם התפקיד. ג'וליאנו ראה את עצמו כלוחם חירות עד יום מותו".
התרעות פיקוד העורף