עלילת הסרט נעה בין ישראל לבין אוסטריה. "הסרט נתמך על ידי קרן הקולנוע האוסטרי, והייתה אווירה מאוד חיובית בצילומים שם", מעיד גרינברג. "מצד שני, כשהלכתי לחפש מקומות לצילום הסרט, ראיתי שבכיכר של כל כפר יש אבן הנצחה לחיילים שלהם במלחמת העולם השנייה, אם מהאס־אס ואם מהוורמאכט, וליד כל אבן כזאת - זרים של פרחים טריים. כלומר, האנטישמיות נשארה ברקע. היה לי מאוד קשה לראות את זה, למרות שהאנשים שם נחמדים".
לצד אורי פפר העוצמתי בתפקיד הראשי, משתתפים בסרט לא מעט שחקנים ותיקים. רבקה גור לוהקה לתפקיד אמו של גיבור הסרט; ליא קניג, שמואל עצמון, ניצול השואה ומרים גבריאלי, מופיעים בתפקידי עדים; ויצחק חזקיה משחק רב. "פשוט היה תענוג לעבוד עם שחקנים כאלה", הוא מתפעל.
גרינברג, בעל שיער וזקן מאפירים, יוצא עם סרט ביכורים בגיל 48, ולו בשל העובדה הזו, אפשר לנחש שסיפורו מורכב. הוא - אחיו של הסופר יהושע גרינברג - בנו של ניצול שואה מפולין, וסיפורי שואה התהלכו במשפחתו. אמו נמלטה לפני השואה עם משפחתה מבלגיה לדרום אמריקה. גרינברג נולד בארץ וגדל בארצות הברית.
"גדלתי בעולם הדתי ואני לא יכול לומר שכיום אני לגמרי חילוני", הוא אומר. "כשלמדתי בישיבה תיכונית בירושלים, היינו בורחים משם לראות סרטים. אז לא עלה בדעתי שאהיה אי פעם קולנוען. עם זאת, תמיד הייתי סקרן לגבי המשכו של סרט אחרי שנגמר. בהמשך, בתום שנת לימודים בישיבה גבוהה, שירתתי בסיירת צנחנים ועשיתי טיול של אחרי צבא בדרום אמריקה. כשחזרתי משם, בגיל 23, הסתובבתי בירושלים ומצאתי את עצמי מול בית הספר לקולנוע 'מעלה'. 'שווה להיכנס', אמרתי לעצמי ונשאבתי לתחום".
התרעות פיקוד העורף