אנחנו מכירים ומוקירים את אהרן סורקין כבר זמן רב בתור היוצר של סדרת הטלוויזיה "הבית הלבן" והתסריטאי של סרטים כמו "בחורים טובים", "מאניבול", "סטיב ג'ובס" ו"הרשת החברתית", שעליו גם זכה באוסקר. עתה הגיע תורו של מלך הדיאלוגים המהירים ואבי טכניקת הדיבור תוך כדי הליכה לביים את הסרט הראשון שלו, שלו הוא כמובן גם כתב את התסריט.
לסרט הביכורים שלו כבמאי, “המשחק הגדול”, בחר סורקין את סיפורה האמיתי של מולי בלום (אין קשר לאשתו של לאופולד בלום מ"יוליסס" של ג'יימס ג'ויס, או לכל הפאבים האיריים הקרויים על שמה) – יזמית פוקר מצליחה, שרוח היזמות, החוצפה והאומץ שלה כבשו את האליטה של הוליווד, עד שהאף־בי־איי החליט להפיל אותה. ליאונרדו דיקפריו, טובי מגוויר, בן אפלק, מאט דיימון ומקולי קאלקין – זו רק רשימה חלקית של הסלבס שפקדו את שולחנות הפוקר של מולי בלום, במשחקים שהיו שווים יותר מ־100 מיליון דולר.
בלום, שהייתה מחליקת סקי מקצועית בנעוריה, הגיעה מקולורדו הקרה להוליווד ב־2001, אחרי שסיימה את לימודיה בקולג', בכוונה לקחת שנת חופש במקום חם לפני שהיא נרשמת ללימודי משפטים. כדי להתפרנס היא התחילה למלצר, ומפה לשם מצאה את עצמה במרכז סצינת הפוקר של הסלבריטאים הכי עשירים בהוליווד. לפתע היא הייתה מוקפת בטייקונים מוול סטריט, פוליטיקאים, כוכבי קולנוע בכירים ומאפיונרים רוסים. היא ידעה שהזדמנות כזאת לא מבזבזים. היא לא ידעה שום דבר על פוקר, אבל למדה מהר, וכבחורה אמביציוזית, היא התחילה לארגן משחקי פוקר בעצמה, בסוויטות מפוארות במלונות היוקרה של בוורלי הילס. ב־2009 היא העבירה את האופרציה שלה לניו יורק, ושם התחילה להסתבך. הכסף והכוח עלו לה לראש, היא התמכרה לכדורים ולאלכוהול ומצאה את עצמה בחובות. אחרי שהממשלה החרימה את כל כספה, היא חזרה לגור עם אמה בקולורדו, אך לא התייאשה. במקום לשקוע בדיכאון, היא החלה לכתוב ספר זיכרונות על חייה, בידיעה שכמה שהיא מסתבכת יותר, הספר יהיה מעניין יותר.
ב־2013 היא נעצרה על ידי האף־בי־איי ויצאה מזה בשן ועין – עם מעצר על תנאי, קנס ועבודות שירות בלבד, וכעבור שנה יצא ספרה האוטוביוגרפי, Molly’s Game. אף שהופעל עליה לחץ לפרסם את שמות הסלבריטאים שהשתתפו במשחקים שלה, היא הסכימה לציין בשמם רק את אלו שהתקשורת כבר חשפה קודם לכן. את היתר היא שמרה בסוד.
התרעות פיקוד העורף