"העיתון": בסך הכל עוד טקסט על קפיטליזם אופורטוניסטי, שליטה וכסף

ספילברג נוקט בסרט טקטיקה של היסט טעון ברמאות דרמטורגית, ומעתיק את מוקד הדיון משיקולים משמימים הנגזרים מנצלנות פיננסית אל תפארת הלחימה למען חופש הביטוי

מאיר שניצר צילום: ללא
העיתון
העיתון | צילום: סרטי יונייטד קינג
2
גלריה

הפעם הקציצה שעל הפרק עשויה נייר, או ליתר דיוק חבילה בת 7,000 דפים, האוצרים דוח מקצועי המפרט את ההיסטוריה של המעורבות האמריקאית בווייטנאם. דוח זה, שהוזמן באמצע שנות ה–60 על ידי רוברט מקנמרה, שר ההגנה בממשל הנשיא ג'ונסון, הועלם מידיעת הציבור בארצות הברית, ורק אומץ הלב האזרחי של החוקר דניאל אלסברג, שהדליף אותו למערכת ה"ניו יורק טיימס", הביא לחשיפתו הסנסציונית.

כזכור, "העיתון" אינו עוסק ב"ניו יורק טיימס" ובסקופים שלו שאת פרסומם מנסה למנוע הבית הלבן, אלא ב"וושינגטון פוסט", שכמו מהמר נכלולי מהמערב הפרוע ניצל בחודש יוני 1971 את הקשיים המשפטיים של מתחרהו החשוב ממנו על מנת לגנוב את התהילה. ממש כמו קרוק הממולח, שעקף את האחים מקדונלד, מפתחיה של הקציצה האגדית, ועשה עליהם את סיבוב התהילה שלו.

גניבת הסקופ מה"ניו יורק טיימס" המבוסס הציבה אז את ה"וושינגטון פוסט" הזערורי בחזית הלחימה למען חופש הביטוי, אף על פי שהשיקולים האמיתיים שעמדו מאחורי המחטף נגזרו בעיקר מאיזונים בתחום השיווק והנפקת מניות לציבור. ואכן, "העיתון", שנודפים ממנו ניחוחות של עלוני נוער מתלהם, מיטיב להתמודד עם הסיטואציה העסקית, ומשתמש בה כמנוף ליצירת דרמה על הבד. אלא שדיונים בלשכות של דירקטוריונים ובנקאים אינם סקסיים ולא תמיד מצטלמים היטב, ולכן נוקטים יוצרי הסרט, ובראשם הבמאי סטיבן ספילברג, טקטיקה של היסט טעון ברמאות דרמטורגית, ומעתיקים את מוקד הדיון משיקולים משמימים הנגזרים מנצלנות פיננסית אל תפארת הלחימה למען חופש הביטוי ומימוש ראוי ונכון של עיקרי החוקה האמריקאית.

העיתון. סרטי יונייטד קינג
העיתון. סרטי יונייטד קינג | העיתון. סרטי יונייטד קינג

בידי טום הנקס המיומן הופקד גילומו של ברדלי, העורך המתכסה לנוחיותו באדרת עלק מצפונית. בשנים האחרונות השכיל הנקס לצלול היטב לתוך אותו סוג של תפקידי גברים שקולים ויציבים, שג'יימס סטיוארט התמחה בהם בהוליווד הקלאסית. הנקס עושה זאת היטב, כל עוד מופקדים בידיו תסריטים מאוזנים. כך זה היה ב"גשר המרגלים", "קפטן פיליפס" או "סאלי". הפעם זה מצליח לו פחות, משום שהדמות שנבראה עבורו על ידי התסריטאים ליזה אנה וג'וש סינגר, מזכירה יותר את וולטר מתאו בתפקיד העורך המשלומפר בקומדיה "כותרת ראשית", מאשר את ג'ייסון רוברדס כעורך האצילי בדרמה "כל אנשי הנשיא".

לזכותו של ספילברג, יש להוסיף, כי החלק החותם את "העיתון" מבוים וערוך בקצביות ראויה. אלא שהיא מועדת פעם ועוד פעם אל תוך מכשלות של ילדותיות הטבועה במרבית עבודותיו של במאי זה.

תגיות:
מריל סטריפ
/
העיתון
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף