פותתה ונזנחה. נערה צרפתייה ושמה מריזיה (אסתר גארל) מבלה את חופשת הקיץ שלה בעיירה חיננית בצפון איטליה. בין רכיבה על אופניים, השתכשכות בנחל, שתיית מיץ משמש וריקודים בדיסקוטק המקומי, מתפתחת לה מעין מערכת יחסים מחויכת בינה לבין בחור בן 17, אליו שמו, שהוא נצר למשפחה מעורבת - אמו מצרפת, אביו אמריקאי, וכולם–כולם יהודים ליברלים נורא. נא להכיר: בני משפחת פרלמן.
מפה לשם, הליבידו מרים ראשו, וגם ההורמונים מדברים. בליל כוכבים אחד, בעליית גג מאובקת, מתמסר גופה של מריזיה האוהבת לגופו של אליו (תימוטה שאלאמה) נאה המראה. בעומק אותו הלילה מריזיה מאבדת את בתוליה, ומגיבה בקולות צהלה על הרגע המכונן הזה בחייה. מובן שמריזיה התמה משתדלת לגרוף גם את אליו המהורהר אל תוך מעגלי שמחתה הספונטנית.
והנה הבוקר עולה, ואחריו עוד יום ועוד יום, ומה מוזר: אליו אינו טורח להעיף מבט אל עבר מריזיה, שעיניה נוהרות אליו. הסיבה: המסכנה, היא הרי ממין נקבה, הגיעה לכאן מסרט אחר לגמרי, כזה שבכלל לא שייך לסיפור שלפנינו. מה לאליו ולה? הוא הרי מאוהב באוליבר (ארמי האמר), בחור קופצני מאמריקה, עם מגן דוד מוזהב עדוי על צווארו, שמתארח לשישה שבועות בווילה של הוריו, ודי בריבועי הבטן שלו על מנת לשכר את חושיו של אליו הצעיר.
ובכן, מריזיה מחוץ לתמונת המצב, והבד נכבש כולו על ידי מחול התשוקה האטי שמנהלים ביניהם אוליבר ואליו. מטבע הדברים, אוליבר המבוגר הוא היותר שקול מבין השניים, ואילו הבחורצ'יק אליו הוא זה שמנסה לקצר תהליכים, לעגל פינות, וסוף–סוף להתמכר לניחוחות גופו של הבלונדיני מאמריקה. וזאת אין לשכוח: אליו הקטן הוא פסנתרן מחונן, וזו סיבה מספקת לגדוש את פסקול הסרט בהמון צלילי באך, רוול וגם אריק סאטי, שכולם מענגים את האוזן, ומתבלים עוד יותר את אלמנט הקסם שהסרט מנסה לעצב, ולעתים קרובות מדי עושה זאת בהדגשת יתר.
התרעות פיקוד העורף