"מי שעברה מה שבחורות עוברות אחרי גיל 30 בתל אביב, יודעת שיש לזה מחיר, אבל אם אנחנו תלמידות טובות, יש רווחים. אישה היא זו שתפקידה לבנות את הבית", אומרת השחקנית תמר אלקן, נשואה טרייה, שלא אכפת לה שהפמיניסטיות יתקוממו. 
 

אלקן היא טיפוס שובר מוסכמות, שעושה זאת בחיוך רחב וכובש ואמונה שלמה. כך היא עושה גם ב"האיש שבקיר", סרטו החדש והמפתיע של יבגני רומן, שצולם ב־12 שוטים ארוכים בסגנון "בירדמן". בניגוד לסרט זוכה האוסקר, "האיש שבקיר" הוא סרט מקסימלי שנעשה בתקציב מינימלי, וסגנון השוט אחד פועל ליצירת תחושת חוסר הוודאות - על גבול הפסיכוזה - של הגיבורה המתעוררת ללילה גשום, ולא מוצאת את בעלה. כמי שרוב העול הדרמטי יושב לה על הכתפיים, אלקן מצליחה להחזיק במתח את הצופה, דקה אחר דקה, כשהיא נאלצת להדוף את האורחים המגיעים להציע לה עזרה או ניחומים, עד להתרת החידה, שתעכור את שלוותכם אפילו יותר. 

"אני יכולה לומר שבהשוואה לבמאים שעבדתי איתם, יבגני רומן נתן לי המון הרבה חופש והעצים אותי, והעבודה איתו הייתה אושר גדול", היא אומרת.


 

איך עובדים על דמות שעוברת התמוטטות עצבים בשוט אחד, כשיש מולה מצלמה?



"זה היה אתגר לא פשוט. הכל צולם במשך שישה ימים בלבד, אז עבדתי על זה כמו בתיאטרון. לקח הרבה זמן עד שהצלחנו לתאם את הריקוד עם הצלם, אבל יבגני ידע להשיט את הסירה הזו בהמון ביטחון, ולהעביר בצורה פשוטה וישרה את הריק שבו אנחנו חיים". 
 

מי זה "אנחנו"?

"כל בני האדם. הסרט מראה כמה קל ליפול לתוך תקיעות ושקר במערכת יחסים. כשהשקר נחשף, המפגש שנוצר יכול להיות מאוד אלים ומפחיד. באופן פרדוקסלי, המפגש עם האחר הוא מה שגורם לנו הכי הרבה אושר, אבל כמעט בלתי אפשרי לעשות את זה. חשיפת השקר תביא גאולה לבני הזוג האלה".
 

אבל בעלך, שאותו משחק גלעד כהנא, הוא גבר מכה.
"והיא אישה בוגדת. כל אדם בונה לעצמו את הגבולות, וככל שהקשר יותר חזק, הוא יכול לעמוד בגבולות יותר מרחיקי לכת. אני לא יכולה לומר שמי שמרביץ זה גבול, ומי שבוגד זה לא. כל הדברים האלה נוראיים, אבל הגלים והסופות הם חלק מהחיים שלנו, ותכליתם היא אהבה וקשר". 
 

אלקן (32) גדלה בכרמי יוסף ("המקום הכי בורגני בעולם"), אך מאז ומתמיד נשאה עיניה לכרך הגדול, כשהסיוט מבחינתה הוא לגור במודיעין עם בעל וכלב. וכך, בגיל 16, הגשימה את החלום ועברה, למורת רוחם של הוריה, לגור בצפון העיר הגדולה, והתחילה ללמוד בתלמה ילין. 
 

היא בלטה בכישרון המשחק הדרמטי אצל יורם לווינשטיין, ומשם קיבלה מיד תפקיד ראשי נחשק בסרטו של דן וולמן "גיא אוני", כשהייתה בת 24 בלבד. העתיד נראה אז ורוד, והיא התקבלה לאנסמבל השחקנים הנחשב של תיאטרון החאן. לפני שנתיים פורסמו טענות כנגד המנהל האמנותי של התיאטרון, מיקי גורביץ', אשר שחקניות טענו שחווה מצדו הטרדות מיניות. "אני לא מוכנה לדבר על זה כרגע", אומרת אלקן ומוסיפה: "אני באמת מאמינה שאם מתעסקים ברע, זה חוזר אליך". 
 

את החבר, איתמר, שהכירה בקורס מדריכים צעירים, נטשה: "היה לי קשה מאוד לחשוב שיש מישהו שאוהב אותי ככה. חשבתי שמשהו לא בסדר אצלו".

אבל היא לא ידעה כי דווקא הוא יהפוך אחרי שנים לבעלה ולאהבת חייה. "אני מודה לכל הפסיכולוגים", היא אומרת. "אחרי הרבה שנים של טיפולים ולימודי יהדות בתוכנית שנקראת 'מגירות', שפשוט הצילה את חיי, הבנתי כמה אני מרגישה ריקה. הוא כמובן נפגע ממני וכבר לא רצה לדבר איתי, אז עברתי לגור לידו, בכוונה כמובן. רק אחרי ארבע שנים נפגשנו במקרה ברחוב. ישבנו על ספסל, בכינו, ומשם הדרך להצעת נישואים הייתה קצרה".