פסטיבל פ.י.פ.ה: צלם המלחמות המיוסר והמאמנת מהגיהנום

כעת מציינים את יום השנה ה־30 לסיומה של מלחמת איראן־עיראק. סאייד סאדג'הי חש עד היום אשמה אישית באובדן חייהם של אלפים שנהרגו במלחמה זו, שגבתה משני הצדדים יותר ממיליון חללים. סאדג'הי, חשוב לציין, לא היה בשנות ה־80 דמות מובילה בממשלת טהרן, והוא אפילו לא שימש אז כקצין בצבא האיראני. הוא בסך הכל שובץ באותה העת כצלם צבאי שייעודו היה ברור - להנציח את נחישותם ונכונותם של חיילי צבא חומייני למות למען המטרה שמשטר האייתוללות שאף לקדם באמצעות הקרבות מול צבאו של סדאם חוסיין.

והדברים ידועים. פחות משנתיים לאחר שחומייני ועושי דברו השתלטו על איראן, פרץ הסכסוך סביב סוגיית השליטה במחוז הגבול חוזסטאן ובעיר הנמל חוראמשהר, שני שמות שהיו בבחינת אורחים קבועים במהדורות החדשות לאורך שנות ה־80. מול הצבא העיראקי המאומן היטב ניכרה חולשת היריב האיראני, ושאיפת האייתוללות הייתה אז לדרבן את ההמון לצאת אל שדה הקרב ולהקריב את חייו למען המטרה הנעלה, ותהא זו אשר תהא. דומה שכל תעמולת גיוס נראתה כשרה בעיני חומייני ואנשי חוגו, ובוודאי כשמדובר היה בהתנגשות מחודשת בין צבא שיעי לחיילים סונים. מעין שחזור לקרב המכונן בעיר כרבלא, שנערך בשנת 680 לספירה בין חוסיין, נכדו של הנביא מוחמד, לבין צבאו של הח'ליף יזיד הראשון, שכפר בזכות הראשונים של הנכד הזה. ובאמת, השם כרבלא הוא המרקם הלשוני השגור ביותר בפיהם של האיראנים שעוד מעט ימותו מול המצלמה.

סאדג'הי שוגר על ידי מפקדיו על מנת שינציח את רגעי הגבורה של חיילי איראן. הגבורה והשאיפה הברורה שלהם ליפול חלל בקרב המתמשך כבר 1,300 שנים בין השיעה והסונה. חיילים עם רובים מקולקלים, עם פיקוד שאינו קיים, עם דרבון שהידי של מטיפים דתיים. במיוחד חקוק לדיראון עולם המראה של הילדים־חיילים בני ה־13 ששוגרו רגלית אל שדות המוקשים, על מנת שיתפוצצו ויפנו נתיב ראוי למותם של אלה שיבואו אחריהם. דומה שסאדג'הי הצטיין בהנצחת חלקי הגופות הקטנים שמתפזרים ברעש לכל עבר.

מובן כי מדובר בצילומים שבקלות אפשר להגדירם כפורנוגרפיה של מוות, וכהסתה ישירה כנגד חיי אדם. מאריאם אברהימי, ילידת איראן, במאית שחיה כיום בשוודיה, מלווה את הצלם במסע ההלקאה העצמית, שנועד קודם כל להוקיע את מינוף האמונה הדתית לשם גיוס המונים לתעשיית בשר תותחים. והרי הדברים מוכרים באירופה עוד מצילומים שתיעדו את יציאת הכוחות לשתי מלחמות העולם. ולמה להרחיק לכת. הרי אין הבדל עקרוני בין גיוס מחילתו של אללה לבין מילות השיר "אליפלט", ההמנון הלא רשמי של ימי הזיכרון שנכתב על ידי נתן אלתרמן: "ובלילה חבוש קסדת פלד/ אט ירד המלאך גבריאל/ וניגש למראשות אליפלט/ ששכב במשלט על התל./ הוא אמר: אליפלט אל פחד/ אליפלט אל פחד וחיל/ במרום לנו יש ממך נחת/ אף שאין לך אופי במיל". וזאת, בלי שום כרבלא בטקסט. הסרט עצמו, כך מסרה הבמאית, יגיע בקרוב לישראל להקרנות במסגרת פסטיבל דוקאביב הבא.