הסרט ששובר בימים אלה קופות ומכר כשני מיליון וחצי כרטיסים בשבוע הראשון להקרנתו הוא "משפחת שטי" של הקומיקאי דני בון, שקיבל השנה את פרס סזאר (האוסקר הצרפתי), שניתן לראשונה בקטגוריית בחירת הקהל (בקניית כרטיסים) על סרטו הקודם. בון התגייר, כידוע, ונשוי ליעל, אך בתוך סיפורי "האחרים" הועם חלקם של היהודים, שדווקא הייתה להם עדנה במשך תקופה מסוימת. היום, מוטב לקולנוען שרוצה להצליח להתרחק מהנושא היהודי, שיצא מהאופנה ושוב הפך עדין.
מי שלמד את זה על בשרו הוא איוואן אטאל (53), במאי ושחקן צרפתי בכיר, יליד תל אביב, שהיגר עם הוריו, עולים מאלג'יריה, לצרפת. בשנת 2016 הוא ביים את הקומדיה "הם נמצאים בכל מקום", סאטירה נגד האנטישמיות, שנחלה כישלון כבד, משום שרוב הצופים לקחו את ההומור ברצינות. עכשיו הוא מצליח עם סרטו החדש "הברקה" ("בריו"), שעוסק בסיפור נוסח פיגמליון על מרצה למשפטים (בגילומו של השחקן דניאל אוטיי) שלא כל כך אוהב נוער פרברים, ועל סטודנטית ערבייה־צרפתית (בגילומה של הזמרת־שחקנית הצעירה קמליה ג'ורדנה), שעליה הוטלה המשימה לנצח בתחרות נאומים יוקרתית.
האם מסוכן היום פחות לעסוק במוסלמים מאשר ביהודים? "לא אומר שזה פחות מסוכן מלעסוק בנושא מוסלמי מאשר בנושא יהודי, אבל זה יותר קל", הוא אומר. "או נכון יותר, קשה מדי לדבר על היהודים, וזה ממשיך להיות מסובך".
התרעות פיקוד העורף