במרכז העלילה הממש–לא–מורכבת הציבה רייצ'ל ישראל את דיוויד ואת שרה. הוא בטלן בן 30 שמגיע ממשפחה אמידה, שנע ממקום למקום באמצעות נהג הלימוזינה הפרטית של משפחתו, בעודו חמוש בערימות של מזומנים שניתנים לו כדמי כיס על ידי אמא ואבא. היא צעירה בת 24 שמתגוררת עם סבתה, יש לה קול צפצפני ויכולת דיבור אינסופית. והיא גם לא אוהבת להלך יחפה על החול.
השניים נפגשים כאשר דיוויד נשלח על ידי שופט לכמה שבועות של עבודות שירות (והשתלמות) ב–JCC, שהוא המרכז הקהילתי היהודי המפורסם, שפועל באפר ווסט סייד במנהטן. קודם לכן הואשם דיוויד - מספר כפייתי של בדיחות קרש - בהעלבת עובד ציבור, משום שתפס שוטר ברחוב, וגולל באוזניו בדיחה על אודות חזירים (ובאמריקאית זה נשמע יותר רע).
לתפקיד דיוויד לוהק ברנדון פולנסקי, שכבר קודם לכן עשה את אותה הדמות בסרטה הקצר של הבמאית. בדברי רקע לעיתונות היא מספרת שכבר לפני שנים רבות, כשהייתה צעירה ממש, פגשה לדייט מקרי את פולנסקי, ובין השניים פרחה מאז סוג של ידידות. פולנסקי, כמעט מיותר להוסיף, אכן מאובחן כאוטיסט, וכך גם יתר השחקנים החובבים המצטלמים לסרט זה, ובכללם סמנתה אליסופון, המגלמת את שרה.
מבחינות רבות, "העודף בשבילך" הוא מעין פריק שואו, שבו הצופים מוזמנים לתצפת על אנשים שאינם הם עצמם, ועל הליקוי התפקודי שלהם. אילו הבמאית ישראל הייתה מסתפקת בכך, "העודף בשבילך" היה נחקק בזיכרון כסרט מגונה במיוחד. אלא שעמד לה, לרייצ'ל ישראל, מזלה הטוב או שמא הייתה זו יכולת התקשור הרגישה שלה עם חברי הקבוצה האוטיסטית. תהא הסיבה אשר תהא, התוצאה היא שעל הבד אף אחד מהם אינו מבוזה, והיחס אליהם הוא כיחסו האמפתי של קולנוען באשר הוא אל אותן דמויות פיקטיביות שהוא בודה מול המחשב האישי שלו.
מעבר לעובדה שישראל אינה מנצלת את מצלמתה על מנת להגחיך את מצולמיה, קשה לדלות מ"העודף בשבילך" רגעים מרשימים מהבחינה הפילמאית. והצילום המעט חובבני בוודאי שלא משפר הערכה זו. דיוויד ושרה של רייצ'ל ישראל הם דמויות פתטיות למדי, שמרוויחות ביושר גמור את זכותן המלאה להיות במוקד הסיפור, ודי בכך. כל התבטאות נוספת בנושא עלולה לדרדר פה את הטקסט להתנשאות כלפיהן.
התרעות פיקוד העורף