יש סרטי גיבורי־על שפונים לילדים ויש סרטי גיבורי־על שפונים למבוגרים ילדותיים. הסרט "דדפול", שיצא לפני שנתיים, קיבל בארצות הברית את הסיווג R, מה שאומר שמי שמתחת לגיל 17 חייב ללכת לסרט עם ההורים. הפקת סרט גיבורי־על עם סיווג כל כך מגביל כמובן הייתה  הימור, אבל הוא השתלם: השמועה שמדובר בסרט קיצוני ומגניב התפשטה במהירות, ו”דדפול” שבר שיאים קופתיים לסרט בעל סיווג כזה, ובסופו של דבר הכניס יותר מ־783 מיליון דולר. 
 

טים מילר, במאי הסרט הראשון שאמור היה לביים גם את החדש, רצה לעדן ולמתן את הסרט השני, אך ריאן ריינולדס – הוא דדפול – שבסרט החדש קיבל קרדיט לא רק על המשחק, אלא גם כתסריטאי וכמפיק שותף, ידע שעם גימיק מנצח לא מתווכחים. בסופו של דבר פרש מילר מכיסא הבימוי והוחלף על ידי דיוויד ליץ', שביים כבר סרט קצר של "דדפול" שיצא בשנה שעברה וגם את "פצצה אטומית" בכיכובה של שרליז ת'רון. 
 

ריינולדס התווה את הקו של “דדפול 2”, שעולה אצלנו הערב, ומבטיח שהוא יהיה לא פחות בוטה, מלוכלך, וולגרי ומצחיק מהסרט הראשון. אם אתם רוצים המחשה - מספיק שתספרו כמה פעמים אומרים “פאק” בטריילר. גם “דדפול 2” יקבל סיווג R באמריקה, ובארץ הוא יהיה מוגבל לגיל 16. דדפול, למי שלא מעודכן, הוא לא גיבור־על, לפחות לא במובן הקונבנציונלי של המילה. הוא נולד כנבל בין דפי חוברות הקומיקס של מארוול בתחילת הניינטיז, והתפתח לכדי אנטי־גיבור מוטנט. דדפול הוא האלטר־אגו של וייד וילסון, סוכן כוחות מיוחדים שחלה בסרטן סופני והשתתף בפרויקט "נשק אקס" האחראי לניסויים על מוטנטים כמו וולברין, סייברטות' וכו'. הוא אימץ את הדמות של דדפול לאחר שעבר ניסוי שהעניק לו יכולות ריפוי מואצות, וכעת הוא רוצח שכיר מעוות ולא יציב נפשית. 
 



אם בסרט הראשון הוא יצא למצוא את האדם שכמעט הרס את חייו, הפעם עומד במרכז העלילה חייל־על שנוסע בזמן (ג'וש ברולין, שמגלם את הנבל תאנוס בסרטי "הנוקמים") ומגיע לבצע משימה רצחנית. למטרה זו הוא מאגד סביבו קבוצה בדיונית של גיבורי־על מוטנטים בשם "אקס פורס" המופיעה בחוברות הקומיקס "אקס־מן". גם חבורת "אקס פורס" צפויה, כמובן, לקבל סרט משל עצמה בעתיד הלא רחוק. 


 

משל האבוקדו



לצד כל ההרפתקאות והצחוקים, “דדפול 2” הוא גם סיפור אהבה מרגש בדרכו. מורנה בקרין, שהביאה בסרט הראשון לאולמות הקולנוע לא מעט חובבי מדע בדיוני שעקבו אחריה בסדרות כמו "פיירפליי" ו"סטארגייט SG-1" ובסרט "סרניטי", חוזרת לגלם את ארוסתו של דדפול גם בסרט החדש. כשנשאלה לאחרונה בראיון לאתר POPSUGAR איך זה היה להתנשק עם ריינולדס הקירח והמעוות בתחפושת שלו כדדפול, השיבה: "זה היה כמו לנשק קונדום ענק. היה לו ריח של גומי והוא הזיע בתוך לטקס במשך כל הסרט. זה היה כמו שילוב של לנשק פיצה וקונדום, אם יש בזה היגיון". 
 

אבל בדיוק כמו שלדמות שלה בסרט, ונסה, לא אכפת שהארוס שלה התעוות כולו, כך גם בקרין צריכה להתמודד עם זה שהפנים של ריינולדס נראות כמו “אבוקדו ששכב עם אבוקדו מבוגר ודוחה יותר”, לדבריה. ומהו סיפור אהבה בלי בלדה גרנדיוזית של סלין דיון? “אני לא יודע למה היא הסכימה”, ענה ריינולדס כשנשאל בראיון ל”מג’יק רדיו” על כך שדיון שרה את Ashes, שיר הנושא של הסרט. “היה לנו את השיר הזה שאהבנו שנשמע כמעט כמו שיר נושא של ג’יימס בונד. התלבטנו מי יכול לשיר אותו. בסוף החלטנו לשאוף הכי גבוה שאפשר. אמרנו: 'לעזאזל עם כולם, אנחנו נפנה ישר לאגדה'. אז כתבתי לה מכתב ושלחתי לה את השיר ושעתיים מאוחר יותר היא אמרה כן. ואז החלטנו להתגרות במזל ולבקש ממנה לצלם גם קליפ, והיא הסכימה גם לזה”. 
 

בסוף הקליפ דדפול מודה לדיון על הביצוע המרגש, ואז אומר לה שהיא צריכה לעשות את זה עוד פעם כי זה היה טוב מדי. “זה לא ‘טיטניק’, זה ‘דדפול’”, הוא מסביר לה. כשהיא מתעצבנת ומסרבת לנסות להביא ביצוע מוצלח פחות, הוא ממלמל לעצמו: “הייתי צריך ללכת על אן סינק”.