הסרט מתחיל בכוכב קוריליה, שם האן הצעיר, עוד לפני שקיבל את שם המשפחה "סולו" הוא לא יותר מנער אשפתות בשירות קרטל הברחות מקומי, עם חלום - להיות טייס ולברוח עם קירה מחיי העוני והאומללות שלהם הם נועדו. בעזרת הקסם של האן, שלא מורגש בסרט, הוא מצליח לגנוב ספידר (סוג של רחפנית), ולברוח עם חברתו לנמל החלל יחד עם סחורה גנובה בדרך אל החופש, אך חברתו נתפסת על ידי הקרטל, הם נפרדים, והאן הופך להיות באמת סולו - לבד.
אחרי קריירה קצרה כחייל באימפריה, פוגש סולו את צ'ובאקה ואת חבורתו של טוביאס בקט, בגילום וודי הרלסון, בדרך לביצוע השוד המושלם שכמובן נכשל. במטרה לפצות את את שולחיו של בקט, מסכימים השניים לעבודה נוספת, ומסוכנת מהרגיל. שם סולו פוגש שוב את קירה, שבינתיים הפכה להיות חלק מסינדיקט פשע בינגלקטי. הארבעה מחפשים ספינת חלל, ומוצאים אחת אצל לנדו קלריסיאן בגילום דונלד גלובר. הקלילות והצ'ארם של הרלסון וגלובר, שמשחקים גם הם מבריחים ופושעים קלילים, רק מדגישים את חוסר היכולת של ארנרייך לעשות צדק עם הדמות.
גם עבדת התסריטאי בסרט הייתה צפויה להחריד. פיתולי העלילה, הבגידות, האהבות והאכזבות, כולם היו צפויים מראש, והמוזיקה השבלונית פשוט צעקה לקהל הוראות בסגנון "כאן קטע עצוב, כאן קטע שמח". אפילו הסוף האניגמטי שמטרתו להשאיר את הצופים במתח לקראת המשך אפשרי לסרט, רק בלבל את כל מי שמכיר את הסדרה, אבל לא שולט ברזיה מחוץ לאולמות הקולנוע, דרך הסדרות וחוברות הקומיקס.
הסרט אמנם חוזר לאירועים תולדות הדמות האהובה בסדרה, ומספק אקשן חללי מגניב, ואפילו כמה אנקדוטות משעשעות עם דמויות יצירתיות כמו הרובוטית המהפכנית L-3, ושוב, גלובר והרלסון במשחק נהדר לא יצליחו להציל את "סולו" מלהיזכר כסרט הגרוע בסדרה.
התרעות פיקוד העורף