בחזרה לרחם כפול שתיים. יערה מתכננת להתקפל חזרה מהעיר הגדולה אל כפר הולדתה שבגליל. לצורך זה היא בונה ביחד עם גילי, שותפה לחיים, בית חלומות. בעוד פועלי הבניין הפלסטינים טורחים על הכשרת הקרקע הסלעית, מגלה יערה שגילי שלה שותף למעשה נוסף: היא בהריון, ואת תשעת החודשים הבאים תיאלץ לעשות במסלול של מאמץ כפול, ולגמרי לא פשוט.

על פי הנראה על הבד ב"בית בגליל", יערה חווה בו בזמן שתי מגמות שעלולות לעמוד בסתירה זו לזו - מגמת הבנייה, ולעומתה האיתותים המסוכנים של הרס הקיים. היא אולי תסיים לבנות לה בית וללדת צאצא, אבל בה בעת עלולה לאבד את עצם קיומו של התא המשפחתי, שלמענו היא טורחת כל כך.

וגילי, מה איתו? הוא בסדר. מוכן לזרום עם שיגיונותיה של רעייתו יערה. אבל האישה, כמו כל אישה (?), דורשת לא רק זרימה עם הקיים, כי אם גם התמכרות מכוונת אל החדש, ואת זה גילי, כמו כל גבר (?), איננו מסוגל לספק.





“בית בגליל" הוא סרט ביכורים מפתיע באיכויותיו, שהכין אסף סבן, שעד כה אסף בפסטיבלים שונים פרסי הצטיינות עבור סרטיו הקצרים. על פי עדותו, סבן נגרף בעצם להרפתקה קולנועית שהכוח המניע שלה היה בכלל האח שלו, שהודיע לו כי הוא מתחיל לבנות בית ביישוב הררית שבגליל.

על בסיס הקיים, כלומר מפעל ההקמה הממשי של בית האח, טווה סבן קווי עלילה רופפים שהלכו והתפתחו במרוצת תהליך בנייתו של אותו הבית. בינתיים, בעוד סבן ושחקניו מצלמים מעת לעת סצנות המתאימות לקצב התקדמות הבית, הודיעה לו יערה, המגולמת בסרט על ידי נועה קולר, שהיא מצויה בהריון. מובן שגם תהליך בנייה זה נשאב, ללא שום תכנון מוקדם, אל תוך סיפור הסרט. התוצאה: סרט משולב, עלילתי/תיעודי, שבו המעטפת מוכתבת על ידי מציאות, ואילו התכנים נבנים על ידי סבן בעזרת שחקניו, ובמיוחד קולר ואודי רצין, המגלם את גילי הבעל. ההתכתבות הזו שבין מה שיש לבין מה שמלבישים עליו מקבלת על הבד טיפול חינני ומשכנע.


נועה קולר, בית בגליל. אברא סרטים

יתרונו הבולט של “בית בגליל" מתבטא באמינותו. מצד אחד, המציאות של בניית הבית והריונה של השחקנית הראשית מספקים זאת בשפע. מהצד האחר, הדיוק באופן שבו הדיאלוגים יושבים על הלשון של קולר ורצין מרשים לא פחות. הדיאלוגים השוטפים והטבעיים, שמבליטים לבטים ולא מעט ספקות, מאפשרים לסבן להתמודד היטב גם מול סיטואציות דרמטיות מעט חובבניות, בוודאי צפויות, שאותן הוא מכונן על הבד.

המצבים שסבן מעמיד בפני הזוג הנשוי הם מתבקשים מאליהם. ביקור של יערה בבית ילדותה, שבו גר כעת מישהו אחר; התעמתות נרגשת בין גילי שקצר במזומנים לבין הוריו קפוצי היד; מפגש בין יערה לחבר נעוריה; פגישות טעונות של יערה עם מלכת הכיתה בתקופת בית הספר; קנאתו הלא מוסווית של גילי להצלחתו החומרית של חבר נעוריו. וכך הלאה וכך הלאה. חבל שסבן לא אוורר במקצת את המגוון הצפוי הזה, לטובת איזושהי תפנית שנונה או מפתיעה.

לצד קולר ורצין, שמגישים הופעות כובשות מול המצלמה, ניתן לראות על הבד עוד פנים מוכרות וביניהן גדליה בסר, לאורה ריבלין, אוהד קנולר, זאב טנא ונטע שפיגלמן, שתורמים כל אחד בתורו עוד כמה טיפות של אמינות מאופקת, שמשתלבת היטב בתוצאה המנומקת שמנפק פה סבן.