"גריז" ממשיך להיות מוצג על במות מסביב לעולם עד עצם היום הזה, אלא שהמשמעות של ההצלחה האדירה של הסרט הייתה ברגע שיצא: כל הפקה בימתית חדשה של המחזמר הייתה צריכה להשתנות כדי להידמות יותר לסרט, כדי שהקהל שהגיע לראות את המיוזיקל בעקבותיו לא יתאכזב.
מדובר באחת ההצלחות הגדולות של הסבנטיז. כשחושבים על התרבות הפופולרית בשנות ה–70, בדרך כלל עולים בראש דיסקו, מכנסי פדלפון ונעלי פלטפורמה. או אם להיות רדיקליים יותר - מהפכת הפאנק. אבל אחת התופעות התרבותיות הפופולריות ביותר של הסבנטיז הייתה דווקא החזרה לפיפטיז.
גל מטורף של נוסטלגיה לשנות ה–50 - עידן שנחשב לפשוט ושליו יותר - שטף את ארצות הברית ואת העולם כולו בשנות ה–70. ניכר כי המיינסטרים האמריקאי ערג לתקופה של לפני הטראומה הלאומית של מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט. אם שנות ה–60 סימנו את עליית תרבות הנגד ואת מחאות הסטודנטים, בתחילת שנות ה–70 כולם כבר היו עייפים ואפאתיים ואמריקה התגעגעה לימים הישנים והטובים של פעם. לתקופה שבה בני נוער סוררים היו תמימים יחסית ותחת שליטה, לא ביקשו לשנות סדרי עולם ומקסימום לבשו מעילי עור והתחרו בנהיגה במהירות מופרזת בקצה השכונה.
הגעגוע לפיפטיז כמובן היה געגוע לעידן מדומיין - שנות ה–50 האמיתיות לא היו מתוקות כפי שנראו בשחזור שלהן בסרטי וסדרות סבנטיז, שבהם בדרך כלל אין זכר למלחמה הקרה ולמקארתיזם. הפיפטיז דומיינו מחדש בסבנטיז כעולם של טינאייג'רים שכל מה שמעניין אותם זה מכוניות ובחורות. ומאז ועד היום הדימוי הזה של הפיפטיז רק משכפל את עצמו, שוב ושוב, בכל סרט שנעשה על התקופה.
החזרה האובססיבית של אמריקה לפיפטיז החלה בתחילת שנות ה–70, אז החלו לצוץ תחנות רדיו שמשמיעות אך ורק "אולדיז" מימי חצאיות הפודל, המילקשייק והדרייב–אין. ב–1971 שודרה בטלוויזיה האמריקאית פרסומת למשקה 7 UP שעושה רטרו לפיפטיז עם מוזיקת דו–וופ ברקע.
הטרנד התפשט משם לבמות, ו"גריז" הגיע לברודוויי. ומשם גל הנוסטלגיה חדר גם לקולנוע ולטלוויזיה. ג'ורג' לוקאס חזר, בעצת המנטור שלו פרנסיס פורד קופולה, לימי נעוריו במודסטו, קליפורניה. התוצאה הייתה סרט הנעורים "אמריקן גרפיטי" בכיכובם של רון הווארד וריצ'רד דרייפוס. הסרט יצא ב–1973 והתרחש ב–1962, שנה שבה אמריקה עדיין הייתה נטועה בפיפטיז. "אמריקן גרפיטי" תיאר את תרבות הטינאייג'רים של דור הבייבי בום, שהיו צעירים מכדי לזכור את מלחמת העולם השנייה. הסרט זכה להצלחה ביקורתית וקופתית כאחד והיה מועמד לחמישה אוסקרים. אלבום הפסקול הנוסטלגי, שכלל שירים של צ'אק ברי, ביל היילי, הפלטרס, פאטס דומינו ובאדי הולי, היה להיט אף הוא. "אמריקן גרפיטי" נולד כסרט קטן ודל תקציב יחסית, אך היווה יריית פתיחה לטרנד שלם של חזרה לפיפטיז על המסך הגדול והקטן.
התרעות פיקוד העורף