מההצלחה של "נורית" ועד הכישלונות: השיחות הגנוזות עם ג'ורג' עובדיה

האולימפוס הקולנועי לעולם לא יעניק לג'ורג' עובדיה אות כבוד על תרומתו לתולדות הקולנוע. עד עכשיו ירדו עליו רצח. כתבו שהוא "מספק שמן בישול לעצמות הלבנטיניות, המאיימות להחזיר את ארצנו לעידן החושך התרבותי". בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב השוו את סרטיו לסרטי הטלוויזיה בערבית של יום שישי אחר הצהריים. ל"שעה טובה" בטח לא יזמינו אותו. האמת חייבת להיאמר: גם אני, בעוונותי, השתייכתי בעקשנות לחזית הסירוב שלא פתחה שעריה ל"זבל" של ג'ורג' עובדיה. אבל הרי חייבים לראות יום אחד סרט של עובדיה, כדי לדעת למה להגיד "לא" בפעם הבאה.

ג'ורג' עובדיה לא עושה הקרנות מוקדמות לעיתונאים. אם הם רוצים לראות סרט שלו, שישלמו כרטיס בקופה. הפעם חרג ממנהגו, אבל גם זה לא עזר. מרתף ההקרנות המוקדמות באלנבי 32, נראה הפעם שומם ממבקרי קולנוע, הפוקדים אותו מדי שבוע.

ישבתי ליד סימה, עוזרת הפקה ב"נורית 2", ולידה סיסי, ידידתה הטובה. בשורה הראשונה ישב גבר מסורק למשעי בחליפה לבנה, חגיגית, טבעות זהב על שתי ידיו, שהקליט מוזיקה מהמסך היישר לתוך טייפ קסטות ענק. לידו ישב ג'ורג' עובדיה, שחגג כל "פריים" יציר כפיו.

כל מאות יצירות המופת הקולנועיות שהספקתי לראות בימי חיי הקצרים לא עזרו במאומה כדי לפענח את "התחביר הקולנועי" של ג'ורג' עובדיה: עולם קולנועי שכל מילה עליו רק תהיה בזבוז זמן אחד גדול.

עובדיה, ניתן לציין לזכותו, לפחות לא מזיין ת'מוח על "חיפוש שורשי המלודרמה". הוא יוצק את המלודרמה לתוך זמר צמרת, שאשתו "בוגדת" בו עם אחיה החורג. הוא זורק אותה מהבית. היא חוזרת לאביה האביון, המשמש גם כצלע בשלישיית ליצנים מסמורטטים. יש הרבה שירים, סלומושנים מהממים, וילדה שעונה לשם נורית, בתו של הזמר ואשתו, פרסומת גלויה למלון "דן אכדיה", ואמא מסכנה שמקבלת כאבי ראש עד שהיא נופלת לזרועות מחלת הסרטן. לא צריך הרבה דמיון כדי להבין שמשהו מביך מאוד (ומצחיק מאוד) קרה לי ב"נורית 2", שהחזיר אותי, בחבטה עזה, לאגן הים התיכון. בסוף ההקרנה מספר עובדיה בגאווה שיש לסרט "הרבה ת'עניינות".

ג'ורג' פילם, חברת ההפקה וההפצה שלו, ממוקמת בקומה השלישית של אלנבי 34. מעל קולנוע "זמיר". לעובדיה משרד קטן בקצה המסדרון. קצת מוזנח. על קירותיו פלקטים של סרטיו: "יום הדין", "בדרנית בחצות", "נערת הפרברים". נער בן 15 מנהל את המשרד כשהבוס בחוץ. "ג'ורג' צריך לחזור כל רגע. היה לו עכשיו ראיון ברדיו".

ג'ורג' מגיע. נראה חגיגי: חליפת תכלת משובצת, עניבה תואמת, שפם עבה. יש לו עכשיו הרבה עבודה על הראש ואין לו הרבה זמן. "בוא נתחיל ונגמור", הוא אומר ביזנסית. אני מתנצל בפניו שלא ראיתי אף סרט שלו עד אתמול. "לא נורא", הוא עונה אינסטינקטיבית. "אתה שייך לאלה שסיפרו להם שג'ורג' עובדיה עושה סרטים טורקיים בעברית".