“אושפיזין" בכיכובו של שולי רנד היה סרט תעמולה; “למלא את החלל" שביימה רמה בורשטיין היה סרט פולקלוריסטי; “עיניים פקוחות" עם רן דנקר וזהר שטראוס היה סרט סנסציוני. לעומתם, “דרייבר" הוא סרט.
אינדורסקי, כך עולה, כבר עשה את “דרייבר" לפני שמונה שנים, אך אז מדובר היה בסרט גמר לימודים שאורכו קצר. בגרסה הנוכחית של אותו “דרייבר" הרחיב התסריטאי/במאי את גבולות העלילה, אבל נותר צמוד לסיטואציה הבסיסית שאותה המציא - מעקב אחר גבר חרדי שעיקר עיסוקו הוא להסיע בלילות קבצנים מדירתו של גביר נדבן אחד לביתו של גביר אחר, שאף הוא מצטיין במצוות מתן בסתר. לוז מיומנותו המקצועית של נהג זה מצוי במחברת רבת־ערך, שמופיעים בה שמות הנדבנים, כתובותיהם, וכן מאפיינים שונים באישיותם, שהסתייעות נבונה בהם יש בה כדי להגדיל את גובה הסכום שיוקצב לשנורר.
כאמור, בין “דרייבר" הקצר לגרסה הנוכחית הארוכה הספיק אינדורסקי להשתתף בעיצוב הסדרה “שטיסל", אך מה שחשוב יותר לענייננו הוא העובדה שהספיק גם לביים סרט תעודה רחב יריעה בשם “זמן פוניבז'", שבו הוא משתדל לחוות מחדש את שנותיו כאברך ישיבה. ואכן ניסיון החיים המוקדם שלו כחלק בלתי נפרד מהעדה החרדית הוא שמניב את ההצלחה היחסית של “דרייבר" העכשווי, שעיקר כוחו, כמוזכר למעלה בפסקה הפותחת, איננו במניפולציות שלו כי אם בתיאור היומיום של הסקטור החברתי, שעדיין מהווה תעלומה בעיני מרבית הישראלים.