בשבוע הבא יעלה אצלנו הסרט החדש של אולפני דיסני, "כריסטופר רובין", בבימויו של מארק פורסטר ("מונסטר בול"). זהו לא ממש סרט לילדים אלא לכל המשפחה (בארץ הוא לא יוקרן בדיבוב, אז הוא מתאים רק לילדים שיודעים לקרוא).



יואן מקגרגור מגלם בסרט את כריסטופר רובין שבגר. כריסטופר רובין מילן היה בנו היחיד של הסופר האנגלי אלן אלכסנדר מילן. כשהיה תינוק הוא קיבל במתנה דובון, שזכה לשם ויני, על שם דובה שהובאה לגן החיות של לונדון מהעיר ויניפג שבקנדה. החברות האמיצה שנרקמה בין הילד לדובון נתנה השראה אינסופית לאביו הסופר של הילד. יתר בובות החיות של בנו נכנסו גם הן לעולמו הדמיוני של האב, וכיום ניתן למצוא אותן באגף הילדים של הספרייה העירונית של ניו יורק.



הילד שבצעירותו יצא להרפתקאות ביער ביחד עם החיות, גדל בסרט ומאבד את דרכו. כעת הוא אדם מבוגר ומשעמם עם חליפה שדואג רק לענייני פרנסה וקריירה. אשתו (היילי אטוול) כמובן ממורמרת מכך שהוא מבלה את חייו במשרד ולא בבית עם משפחתו. אצל כל איש אחר זה היה נגמר בגירושים, תשלומי מזונות ומרירות (או בהתפכחות מאוחרת בזמן לפרק ב' עם אישה חדשה וצעירה), אבל כריסטופר רובין הוא כריסטופר רובין, ויש לו על מי לסמוך.





כמו משומקום, צצים בחייו שוב חברי הילדות שלו - טיגר, חזרזיר, אִיָה החמור, קנגה ובנה רו, ופו הדוב כמובן - בגרסת אנימציה ממוחשבת, ועוזרים לו למצוא את הילד השובב ומלא הדמיון שעדיין נמצא בתוכו. את קולו של פו הדוב מדובב כאן, כמו בכל סרטי פו הדוב של דיסני מאז סוף שנות ה–80, ג'ים קאמינגס, שהוא השחקן השלישי המחזיק בקולו הרשמי של פו.



"פו הדוב" תמיד הילך קסם על ילדים ומבוגרים כאחד - כל אחד וסיבותיו הוא. כפי שכתב יהודה אטלס בכרך האנגלי של אנציקלופדיית ספרי הילדים שלו, "ילדים גדולים": "ספרי פו מדברים בעת ובעונה אחת אל ילדים ואל מבוגרים. התמימות וההרפתקה מדברות אל הילדים. ההומור, הסאטירה והאירוניה - אל המבוגרים". לכן לא פלא שרבות מהיצירות שנעשו בעקבותיו ובהשראתו לאו דווקא פנו לילדים. "כריסטופר רובין" אינו הסרט היחיד על פו הדוב שהופק לאחרונה שמכוון גם לקהל בוגר. בשנה שעברה יצא הסרט הבריטי "להתראות כריסטופר רובין", המיועד אך ורק למבוגרים.



מערכת היחסים בין א.א. מילן ובנו היחיד היוותה בסיס לסרטו של הבמאי סיימון קרטיס בכיכובם של דונל גליסון בתפקיד מילן ומרגו רובי בתפקיד אשתו. הסרט ניסה להביא את הסיפור האמיתי שמאחורי פו הדוב ולהביט אל תוך נפשו המעונה של א.א. מילן, שסחב איתו הלם קרב מ"הקרב על הסום" - אחד הקרבות הגדולים במלחמת העולם הראשונה, עם יותר ממיליון נפגעים, שנחשב לאחת הטראומות הגדולות של העם הבריטי.



"כריסטופר רובין". IMDB
"כריסטופר רובין". IMDB



בנוסף, מילן ניהל מערכות יחסים לא פשוטות עם אשתו ועם בנו, שאותו חשף בגיל צעיר מאוד לדרישות התקשורת. המעשיות הקסומות של פו הדוב הביאו תקווה ונחמה לאנגליה שלאחר המלחמה, אבל המשפחה כולה נסחפה לתוך ההצלחה הבינלאומית של ספרי האב, ועיני כל העולם הופנו לכיוונו של כריסטופר רובין בן ה–8. על פי עדותו - זה לא היה קל.



ולא רק בקולנוע למבוגרים מתעניינים בפו הדוב אלא גם בעולם הספרות. היות ש"פו הדוב" הוא מסוג ספרי הילדים שגם מבוגרים קוראים בהם ומצטטים מתוכם, כמו "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט–אכזופרי או "אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול, לא פלא שהדוב הקטן היה להשראה עבור ספרים אחרים, ספרים למבוגרים, שבהם דמותו של הדוב הטיפשון האהוב מהווה סולם אל עולמות מחשבה גבוהים. בשנות ה–80 השתמש בנג'מין הוף בדמותו של פו כמאסטר טאואיסטי ב"הטאו של פו" כדי להסביר את עקרונות הטאואיזם (אחר כך הוציא גם את "הטה של חזרזיר"), בעוד שב"פו והפילוסופים" נעזר בו ג'ון טיירמן וויליאמס להסביר את רעיונותיהם של דקארט, קאנט, אפלטון וניטשה.



החיתולים של פו


א.א מילן מת בתחילת 1956. כריסטופר רובין בנו הלך לעולמו ב–1996. ופו עדיין איתנו. הוא כבר מזמן לא סתם פו הדוב או ויני הפו או הדובון השמנמן מספר הילדים הבריטי הנושן. הוא עולם ומלואו של אסוציאציות ומשמעויות: בין שאלה האיורים הפסטליים על גבי חיתולים שלנצח יעלו באפנו את ניחוחות תנועת המעיים הראשונה של טפנו, ובין שאלה ציורי הקיר המתקלפים מהשמש מחוץ לפעוטונים בפריפריה, המנסים בכל כוחם להמשיך לשדר עליצות ורצון טוב.



פו הדוב הוא סתירה פנימית מתמשכת בין העולם הישן והעולם החדש. חובבי העולם הישן, אלה שמתמוגגים מריחם של ספרים ישנים בחנויות יד שנייה, מן הסתם אוהבים את "פו הדוב" בגרסה הספרותית של א.א. מילן, שברא את עולמו הקסום בסדרה של ספרים שנכתבו בשנות ה–20 של המאה הקודמת והפכו לנכסי צאן ברזל של ספרות הילדים העולמית.



הספר הראשון יצא לאור באנגליה באוקטובר 1926 (והתבסס על סיפורים שמילן פרסם עוד קודם לכן בעיתונים ומגזינים שונים). שנתיים לאחר מכן הגיע "הבית בקרן פו". מילן גם כתב פואמות על פו שפורסמו בספרים "פעוטים היינו" ו"אנחנו שנינו". שני ספרי הסיפורים ושני ספרי השירה אוירו במקור על ידי המאייר ארנסט שפארד, שאייר ברוח דומה גם את החיות ב"הרוח בערבי הנחל" של קנת גרהם, כשהוא מקים לתחייה את הקסם של הכפר האנגלי.



השיר "Vespers" הנועל את "הבית בקרן פו" היה הראשון שמילן כתב לילדים. בעברית הוא קיבל את השם "תפילת ערבית" בתרגומו של יעקב אורלנד, והוא הולחן ובוצע על ידי שלמה ארצי באלבום הבכורה שלו.



ב–2009 יצא הספר הרשמי הראשון של פו הדוב אחרי מותו של הסופר, באישור האחראים על עיזבונו, 81 שנה אחרי ספר פו הדוב האחרון של מילן. הספר, שנקרא בתרגום לעברית "בחזרה ליער מאה העצים" (ידיעות ספרים), נכתב בידי הסופר הבריטי דיוויד בנדיקטוס, שעוד קודם לכן כתב והפיק הקלטות אודיו של סיפורי פו, עם ג'ודי דנץ' בתפקיד קנגה וסטיבן פריי בתפקיד פו הדוב. לפני שנתיים יצא ספר נוסף, "הדוב הכי טוב בעולם" (דני ספרים), הכולל ארבעה סיפורים שנכתבו על ידי ארבעה סופרים אנגלים שונים, לציון יום הולדתו ה–90 של פו.


 א.א. מילן. ויקיפדיה
א.א. מילן. ויקיפדיה


חובבי העולם הישן מן הסתם מחזיקים בבית מהדורה ישנה כלשהי של "פו הדוב". אולי במקור האנגלי, אולי בתרגום ללטינית או אספרנטו, או בתרגום הראשון לעברית מ–1943, שנעשה בידי ורה ישראלית ובעלה דאז המשורר א.ד. שפירא, כשאת השירים תרגם נתן אלתרמן. "בעברית, התרגומים בשפה הווירטואוזית של ורה ישראלית וא.ד. שפירא, שתרגמו את ‘פו הדוב', ושל אהרן אמיר, שתרגם את ‘הבית בקרן פו', הוחלפו על ידי התרגומים של דן מישר ושל אוריאל אופק, וכיום על ידי התרגום של אבירמה גולן, שהשתמשה בשפה קליטה וקריאה", אומרת פרופ' רחל ויסברוד, ראשת המחלקה לתרגום וחקר התרגום באוניברסיטת בר אילן. "התרגומים הישנים תורגמו לפי נורמות התרגום הספרותי דאז, בלשון ספרותית נמלצת. בספרי ילדים הייתה לכך גם מטרה חינוכית - להקנות לילדים שפה יפה ועשירה. המבוגרים שבינינו אולי מתגעגעים לתרגומים הישנים, אבל התרגום החדש הרבה יותר נגיש לילדים וקרוב למקור מבחינה זו".

כל התרגומים הללו, שיצאו בהוצאת מחברות לספרות, בוודאי מקובלים על חובבי העולם הישן, כל עוד לא נכנס לבית חלילה איזה תרגום פרטאצ'י של אחד מכל אותם ספרי פו הדוב של דיסני, שמספרים אפיזודות מסרטי ופרקי פו המונפשים. "כמובן שזה מקטין את האפשרות שהילד יגיע אי־פעם לספר המקורי", אומרת פרופ' ויסברוד על התופעה שבה הסרטים מוסבים בחזרה לספרים, שעיקרם תמונות מתוך הסרט וטקסט המתאר את הסצינה. "אבל הרבה תלוי בסביבה. מבוגר שמכיר ואוהב את הספר ישיג אותו עבור ילדיו".

ולא שחובבי העולם הישן סולדים ממוצרים שפו הדוב מודפס עליהם - הם לא טהרנים עד כדי כך! הם סולדים רק ממוצרים שפו הדוב של דיסני מודפס עליהם. ספלי תה וינטג'יים סדוקים שעליהם איוריו העדינים של ארנסט שפארד הם דווקא מאוד אוהבים.

פו הדב בשדרת הכוכבים. רויטרס
פו הדב בשדרת הכוכבים. רויטרס


מנגד לפו הדוב הקלאסי עומד פו הדוב העכשווי. פו הדוב של העולם החדש הוא פו הדוב של דיסני - זה שמחזיק בכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ובליין אינסופי של מוצרים נלווים: ממקוריים ועד חיקויים סיניים זולים. הגרסה השמנמנה ונוטפת הדבש, עם החולצה האדומה המתפקעת על הכרס הדובית הצהובה, שאנחנו מזהים בתור "פו הדוב של דיסני", למעשה עוצבה על ידי אבי תעשיית הלייסנסינג, המו"ל האמריקאי סטיבן סלזינג'ר, שרכש את הזכויות על פו הדוב בשנות ה–30 של המאה הקודמת ממילן עצמו לטובת שימוש בטלוויזיה, רדיו והוצאת צעצועים ומוצרים נלווים באמריקה ובקנדה. תחת סלזינג'ר הגיע פו לראשונה לרדיו, לקולנוע, לתיאטרון ולפרסומות. הוא האיש שהוציא את בובת פו הדוב הראשונה לשוק וזה שהעניק לדוב הבריטי את המראה האמריקאי שלו.

חברת דיסני רכשה בשנות ה–60 את הזכויות מאלמנתו של סלזינג'ר, שהלך לעולמו בשנות ה–50. מאז חברת וולט דיסני יצרה שורה ארוכה של סרטים (ארוכים, קצרים, סרטי קולנוע וסרטים ששווקו ישירות לווידיאו) וסדרות טלוויזיה המבוססים על סיפורי פו הדוב. ובזמן שדיסני ברא את הדוב הבריטי מחדש כדוב אמריקאי, ברוסיה יצר האנימטור פיודור חיטרוק את פו הדוב הרוסי - שעוד פחות דומה מבחינה סגנונית לאיורים המקוריים. חיטרוק יצר טרילוגיה של סרטי פו הדוב רוסיים בין 1969 ל–1972, שהולידו כאמור את פו הדוב הרוסי.

הפילוסופיה של פו

"בסרטי פו הראשונים הייתה נאמנות מסוימת למקור", כותב יהודה אטלס ב"ילדים גדולים". "מאוחר יותר המציאו דמויות חדשות ואפיזודות שלא היו בספר המקורי והפיקו סרטים וסרטוני הנפשה, כשהם משמרים את הדמויות המקוריות ואת היער, אך מפליגים למחוזות שמילן, כנראה, לא היה מסכים להם לעולם. הדמויות של מילן הלכו ואיבדו את האנגליות שלהן, את האיפוק, את הרמז, את האלגנציה, את הסובטיליות, את האנדר–סטייטמנט, והפכו לסיפורי הנפשה של הרפתקאות חיות ביער".

גבי קון, ממרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער במכללה האקדמית בית ברל, שעובדת יחד עם ראש המרכז, ד"ר חנה לבנת, מסכימה: "הסרט הראשון של דיסני על פו הדוב היה יחסית נאמן יותר למקור. הוא ניסה לשמר לפחות חלק מהתכונות המקוריות של הדמויות, את האווירה המיוחדת שיצר מילן. כמובן שעם הזמן ועם מסחור היתר שמאפיין את דיסני, הדברים האלה הלכו ודעכו. אני בכלל לא בטוחה עד כמה ילדים ומבוגרים שרואים היום בארץ את דמותו הפואית של דיסני יודעים שקדם לכך ספר שלא קשור לדיסני".

"הבית בקרן פו". רויטרס
"הבית בקרן פו". רויטרס


מה דעתך על הדיסניזציה של פו?
"מצד אחד, אין ספק שהדיסניזציה של פו תרמה להפצתו בעולם המערבי המודרני והפכה אותו ואת דמויות חבריו לנוכחים בחיים של הילדים היום. מצד שני, עד כמה פו של דיסני הוא פו של א.א. מילן? עד כמה הוא משמר את קסמו האותנטי, את השילוב הייחודי של תמימות ושובבות, של הרפתקנות ועצלנות, של מציאות ושל פנטזיה. פחות, לצערי. הבעיה בעיני היא שדיסני ניכסו לעצמם את פו הדוב ובכך ייתרו - לפחות לכאורה עבור רבים מצופיהם - את הספר".

האם את הקרדיט על הפופולריות העצומה של פו הדוב ניתן בכלל לתת לא.א. מילן או שמי שפופולרי היום הוא רק פו של דיסני?
"אין ספק שחלק מהילדים מכירים רק את פו של דיסני. לפחות בארץ. בארץ מוצאו של פו, אנגליה, המצב קצת שונה. בכל מקרה, דמותו הבסיסית ותכונותיו הראשוניות והמזוהות איתו ביותר הן אלו שנטע בו מילן. סוד הקסם של פו הוא בכך שאינו ניתן להגדרה אחת. הוא גם וגם: טיפש גמור וחכם גדול; ילד נצחי עם תובנות פילוסופיות על החיים; חבר נפלא ואגואיסט; הרפתקן בלתי נלאה שבעצם מעדיף לשבת בבית ולאכול דבש; יצור עצמאי ובוגר שזקוק לעצתו ולתמיכתו של כריסטופר רובין. הרי גם אנחנו מלאי סתירות, גם חיינו הם תמיד שילוב של גם וגם, של שאיפות מתנגשות, של תהיות ושאלות - מה הפלא שכל כך קל לנו להזדהות עם פו?".

הכסף של פו

הקסם של פו הדוב תורגם לאורך השנים לספרים, סרטים והצגות, לילדים ולמבוגרים כאחד, אבל כיום אין ספק שהצלחתו הגדולה ביותר של הדוב השמנמן היא בתחום המרצ'נדייז. עם כל הכבוד לקשר ההדוק בין פו הדוב לפילוסופיה, בסופו של דבר יש לו יחסים קרובים יותר עם בובות, מדבקות, מצעים, מנורות, מטריות, בגדי ים, כובעים, תחפושות, סיכות שיער, ספלים, מחזיקי מפתחות, כיסויי פלאפונים ופיג'מות.

תעשיית המוצרים של פו הדוב היא מהרווחיות ביותר של דיסני ומגלגלת באופן קבוע מיליארדים. ב–1991 הגישה שירלי סלזינג'ר–לאסוול, אלמנתו של סלזינג'ר, תביעה נגד דיסני בטענה שהחברה מתחמקת מתשלום כל התמלוגים שמגיעים לה. במשך שנים ארוכות נלחמו קלייר מילן (נכדתו של א.א. מילן שמתה ב–2012) וחברת דיסני בבתי משפט ביורשיה של סלזינג'ר–לאסוול (שמתה ב–2007) על הכספים האלה, וכל כמה זמן זועקת כותרת שצד זה או אחר ניצח או הפסיד במשפט, עד לסיבוב הבא בבית המשפט.


פו הדב. IMDB
פו הדב. IMDB


"באחד המחקרים על סרטי דיסני קראתי שאנו, המבוגרים, עושים לילדים סוציאליזציה לעולמו של דיסני הרבה לפני שהם מסוגלים לצפות בסרטים", אומרת פרופ' ויסברוד. "אמא והתינוק חוזרים הביתה לאחר הלידה, והחדר כבר מקושט בטפטים, מוביילים ומצעים עם פו ודמויות אחרות של דיסני. ההורים אף יצביעו עליהם ויאמרו: ‘הנה פו'. בהמשך הילד יכיר את פו דרך צעצועים. כך שמדובר במושג, והיכרות איתו אינה דורשת היכרות עם הסרטים, קל וחומר עם הספרים".

את רואה בזה משהו בעייתי?
"ייתכן כי המוצרים תופסים את מקום המקור, לפחות בגיל הרך, אבל אולי הם דווקא מעוררים סקרנות ויוליכו בסופו של דבר אליו. הרבה תלוי בילד ובסביבתו. אינטואיטיבית יש רצון למתוח ביקורת על מסחור, אבל אני לא בטוחה שזה נכון במקרה הזה".

פו הדוב של דיסני משכיח את פו הדוב של א.א. מילן?
"האמירה שהסרט, שלכאורה מנציח את המקור, משכיח אותו בעצם, מתאימה יותר לסרטים אחרים של דיסני. ‘היפה והחיה', למשל, מוכר היום בעיקר בנוסח של דיסני, ששונה מאוד מהמקור הצרפתי; ו'הרקולס' משבש לחלוטין את המיתולוגיה היוונית. ב'פו הדוב' דווקא ניסו לשחזר בצבע ובתנועה את האיורים המקוריים".