מתקפה מאסיבית שהתנהלה ברשתות החברתיות אילצה לפני כשבועיים את סקרלט ג'והנסון לוותר על תפקיד ראשי בסרט שאמור להתמקד בדמות של טרנסג'נדר. כנגד ג'והנסון, שחקנית מקצועית מאז היותה בת 10, נטען שעצם ליהוקה לתפקיד הזה הוא בבחינת גזל. שהרי טרנסג'נדר של ממש תוכל/יוכל לגלם את הדמות האמורה באופן "אותנטי" יותר.
מעניין שהגצים הבוקעים מלהבותיה של פוליטיקת הזהויות הזו לא הציתו שום מדורה במשרדי הליהוק של "הבלתי רשמיים", סרט ישראלי חדש שבו מגלם שולי רנד את דמותו של אחד יעקב כהן, שעליו נטען כי הוא המייסד האותנטי של ש"ס, תנועה פוליטית המזוהה כבר 35 שנים עם המזרחים. והרי בעצם ליהוקו של רנד, אשכנזי בן אשכנזים, לתפקיד הזה הוא כובש טריטוריה השמורה בלעדית לשחקנים שמוצאם מזרחי.
והלוואי שזו הייתה בעייתו המרכזית של "הבלתי רשמיים", סרט ביכורים של אלירן מלכה, המתיימר לתאר את תמונת המצב החברתית שכוננה ב–1983 את ההתארגנות הפוליטית הידועה כתנועת ש"ס. אף על פי שאין נושא קדוש בקולנוע, וכל גישה לסיפור עלילה - דרמטית, מלודרמטית, קומית או פרודית - צריכה להישפט על פי תוצאותיה על הבד, הרי דומה שהכיוון שאותו בחר מלכה, שכתב את התסריט של "הבלתי רשמיים" וביים אותו, מחטיא לגמרי את המטרה.
"הבלתי רשמיים" הוא קודם כל סרט דאחקות, שמצוי על אותו הספקטרום שבקצהו התנחל כבר מזמן סשה ברון כהן. נכון, המזרחים הדתיים סבלו במשך עשרות שנים מיחסם המזלזל של עסקני המפלגה החרדית אגודת ישראל, כולם אשכנזים דוברי יידיש. נכון גם שרגשי נחיתות בלתי מוסברים בלמו במשך שלושה עשורים התארגנות חברתית נפרדת של חרדים מזרחים. כל אלה הם נתוני פתיחה מעולים לסרט דרמה או קומדיה שיכול היה לצלול לתוך מעיין הסוגיות הללו. אלא שההכרעה שאותה קיבלו מלכה ואנשי צוותו לעשות מעין סרט המשך לז'אנר הבורקס היא המכשלה הבסיסית של "הבלתי רשמיים".
כזכור, היו אלה חיים טופול, יהודה ברקן, עדנה פלידל ושייקה אופיר שלוהקו על ידי אפרים קישון, בועז דוידזון ומנחם גולן לגלם טיפוסים מזרחים ב"סאלח שבתי", "עליזה מזרחי", "צ'רלי וחצי" ו"השוטר אזולאי". כדי להבליט את מזרחיותם המומצאת השחקנים הדגישו אז עד כדי קריקטורה עגות דיבור וג'סטות משוערות של יוצאי קהילות ספרד לסוגיהן. מאז העידן ההוא עברו כבר 40 ואף 50 שנה, והנה חוזרים על עצמם הסממנים הללו ב"הבלתי רשמיים".
שלישיית הגשש החיוור נחלה סדרה אינסופית של הצלחות קופתיות, תוך שהיא נשענת במודע על שילוב בין שפה עממית נמוכה ללשון עברית גבוהה. נוסחה מנצחת זו כמו חוזרת על עצמה בסרטו של מלכה, שהרי גיבורי הסיפור הם טיפוסים עממיים משכונותיה של ירושלים, אך דברי התורה שמושמים בפיהם יוצרים בהכרח הנגדה לשונית שכיוונה אחד בלבד - הכיוון הפרודי, וככזה הוא בעצם לועג לאותה התארגנות מזרחית שהסרט נחוש להיות אמפתי כלפיה.
השנה היא 1983, והאירוע הוא הבחירות המוניציפליות שנערכו אז בארץ. שולי רנד, יואב לוי ויעקב כהן נכנסים כאן לתוך דמויותיהם של שלושה ירושלמים שאינם מסוגלים עוד לשאת את ההתנשאות האשכנזית של רבני אגודת ישראל, ועקב כך הם מריצים עצמם למועצת העיר. בדרך החתחתים שהם נאלצים לעבור סובלים השלושה לא רק מיחס מזלזל של עמיתיהם בני אשכנז אלא גם מהתעלמות של החוגים המזרחיים הסובבים אותם.
התרעות פיקוד העורף