"שרוכים" בורא מציאות טבעית ומשכנעת למסע המורכב של אב ובנו

לפעמים הישיר, הגלוי והבלתי מתוחכם הוא גם האפקטיבי והנכון ביותר. המלודרמה "שרוכים" היא דוגמה קולעת לכך. ראובן, גבר לא צעיר וידוע חולי, מוצא עצמו לפתע כשהוא מתמודד עם עובדות חיים מחוספסות, שמהן הקפיד לחמוק במשך שני עשורים לפחות.

בפתיחת הסרט עולה שגרושתו של ראובן נקטפה בדמי ימיה, ולכן מוטל עליו, משום מקום, לטפל בגדי, בנו בן ה־30 ומשהו שלוקה בפיגור קל ואינו מוכשר לנהל בעצמו את סצינת חייו. ראובן, שנטש את בנו ואשתו שנים רבות קודם לכן, אינו בדיוק הדמות האבהית המתאימה לנהל משק בית משותף עם הבן הכאילו סוג ב' שלו. מה גם שהעלילה מעמיסה עליו, על האב, מחלה כבדת משקל - הוא סובל מאי־ספיקת כליות, ונדרש לטיפול תכוף בדיאליזה.

מתוך נקודת מוצא מוקצנת זו יוצא "שרוכים", סרטו החדש של הבמאי הוותיק ינקול גולדווסר, למסע משותף של אב–בן, שעיקרו הבלטת הרגש שמסייע לראובן לבנות מחדש את תשתית אישיותו האבהית, ובתוך כך לנסח כתב הגנה פשוט ובהיר לטובת אותם אחרים בחברה הישראלית האגואיסטית והמזיעה, שנדרש עבורם אורך רוח שאין פה לאף אחד.

גולדווסר, שעיקר תהילתו הפילמאית הוא על קומדיית המתח "מתחת לאף", שאותה ביים לפני שלושה וחצי עשורים, אינו מסתיר את העובדה - בעצם דווקא מבליט אותה - שהתמודדותו עם הנושא הטעון של אב טרוד / בן מאותגר נובעת קודם כל מניסיון החיים האישי שלו, משום שכבר עשרות שנים הוא עצמו חווה מדי יום את הקשר הזה. "שרוכים", אם כך, ספוג ידע אישי, אף שגולדווסר מדגיש שהסרט אינו מגולל את הסיפור המשפחתי הפרטי שלו.

עם תובנות אלה, הטבועות בו כאילו הן שגרה הכרחית, משכיל גולדווסר לברוא על הבד תמונת מצב טבעית, לא מתנצלת, לא מתייפייפת, ובעיקר משכנעת. שילוב ההתייחסויות האנושיות שנקשרות בין האב הלחוץ לבנו הלא נורמטיבי מתפרס על פני כל קשת התגובות: התנכרות, תסכול, חיבה, התנשאות, רחמים, אהבת אמת, דאגה וחרדה. אין זה עניין של מה בכך לכונן על הבד אינטראקציה מעין זו שתזרום כמו מאליה, כאילו היא "החיים עצמם", ולא איזה חיזיון מבוים המשוחזר מול עדשת המסרטה.

חיים מרין, שותפו הקבוע של גולדווסר לכתיבת תסריטיו, הכין לעלילת "שרוכים" מצע משכנע, שמתפקד בתוך קהילה אנושית שההקשרים האינטלקטואליים אינם ברירת המחדל שלהם. ראובן הוא בעל מוסך, והקרבורטורים והאגזוזים הם סביבת העבודה המיידית שלו. כך גם המוסכניקים שאותם הוא מעסיק, ודומים להם שהוא פוגש יום–יום במסעדת הפועלים שבה הוא משביע את בטנו.