"לעורך בקולנוע יש חשיבות מכרעת בכך שהוא נותן לסרט בעריכתו את הרצף והקצב הנכון, והוא זה שמארגן את חומר הגלם שמגיע מאתר הצילומים", מסביר במאי הקולנוע איתן גרין. "תפקידו רב־משקל במיוחד בקולנוע הישראלי, כשלעתים קרובות הוא זה שמציל סרט מהתנאים שנכפו על הבמאי, ואחריותו גדולה ביותר בזכות העובדה שעריכתו היא השלב האחרון לפני היציאה לבתי הקולנוע ואחריו כבר אי אפשר לתקן יותר".
שבעה פיצ'רים ("לנה", "עד סוף הלילה", "אזרח אמריקאי", "זולגות הדמעות מעצמן", "חלומו של הנרי", "הכל מתחיל בים" ו"חדרי הבית") ודרמת טלוויזיה אחת ("אישה מרציפן") ביים עד היום גרין. את כולם ערכה במיומנות ראויה לציון עורכת הסרטים המחוננת ערה לפיד, שהלכה לעולמה ביוני האחרון והיא כבת 70.
"עד סוף הלילה" (1985), סרטו של גרין, בכיכובם של יוסף מילוא, אורנה פורת ואסי דיין, וכן הסרטים התיעודיים "מחסומים" (יואב שמיר) ו"מקודשת" (ענת צוריה) ו"הגננת", סרטו העלילתי של בנה, נדב לפיד, הם ארבעת הסרטים שיוקרנו השבוע במחווה מיוחדת ללפיד בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.
עורכת הסרטים טובה אשר, שביימה את הסרט "נדיה - שם זמני", מספרת על אחותה ערה לפיד כמי שהקולנוע היה כל עולמה. שתיהן נולדו בנתניה להורים יוצאי צ'כוסלובקיה, שלא ציפו ששתיים מארבעת ילדיהם ייסחפו דווקא אל מסך הכסף. ערה הגיעה אליו כשלאחר שירותה הצבאי בנח"ל למדה בבית הספר לצילום וקולנוע של בנימין קורצקי. באותו זמן, בשלהי שנות ה־60, החלה את דרכה המקצועית כעוזרת עריכה של העורך הוותיק דב הניג ב"הגלולה" (1972), סרטו של דוד פרלוב. לפיד פתחה את המרוץ העצמאי שלה כעורכת ב־73', ב"יישוב 3 - קיבוץ, מושב ומושבה", סרטו התיעודי של פרלוב. את התסריט כתב בעלה, הסופר חיים לפיד.
התרעות פיקוד העורף