המאבק של ויסקונטי בפשיזם חרג מגבולות המסך. במהלך מלחמת העולם השנייה השתמש בביתו ברומא כדי להסתיר אנשים וכלי נשק וסייע לפעילות מחתרתית נגד הכיבוש הנאצי. באפריל 1944 נעצר ונכלא בידי הכוחות הפשיסטיים. הוא שוחרר רק ב-4 ביוני, עם שחרור רומא. אחרי המלחמה המשיך לעסוק בקולנוע ובתיאטרון, ובמקביל הביע תמיכה גלויה במפלגה הקומוניסטית האיטלקית. הסתירה לכאורה בין מוצאו האריסטוקרטי לבין השקפותיו הפוליטיות הפכה לאחד מסימני ההיכר של יצירתו.
הקפדנות של ויסקונטי הפכה לאגדה בתעשיית הקולנוע. באחת הסצנות ב"הברדלס" נדרש לנקסטר לפתוח מגירה ולהוציא ממנה ממחטה. להפתעתו, המגירה הכילה בגדים ואביזרים רבים שהוכנו במיוחד עבור דמותו, אף שמרביתם כלל לא הופיעו בסרט. ויסקונטי האמין שהפרטים הקטנים, גם אלה שהמצלמה אינה קולטת, מסייעים לשחקנים להיכנס לעולמן של הדמויות. לעיתים נדמה היה שהוא מביים מציאות שלמה רק כדי לצלם שבריר ממנה.
בשנת 1972 לקה ויסקונטי בשבץ מוחי שהותיר אותו משותק חלקית. למרות מצבו המשיך ליצור, ואת סרטו האחרון, "L'innocente", ביים כשהוא נעזר בכיסא גלגלים. הוא מת ב-17 במרץ 1976 ברומא, בגיל 69, זמן קצר לפני שהסרט הוצג לראשונה בפסטיבל קאן. גם ביצירתו האחרונה חזר אל המעמד הגבוה ואל הצביעות, האכזריות וההתפוררות המוסרית שהסתתרו מאחורי חזותו האלגנטית.
50 שנה לאחר מותו, ויסקונטי ממשיך לעורר עניין. בחודש מאי השנה הוצג בפסטיבל קאן עותק משוחזר של סרטו האחרון, ובאיטליה מציינים את יום הולדתו ה-120 באירועים מיוחדים. במצודת סנטאנג'לו ברומא מוצגת עד סוף נובמבר תערוכה המוקדשת לעבודתו, ובה צילומים, תסריטים, תלבושות וחומרי ארכיון. בסינמטק מילאנו נפתחת היום סדרת הקרנות המוקדשת ליצירתו, עם הקרנת "L'innocente", ובהמשך השבוע יוצגו גם סרטים נוספים שלו.
120 שנה אחרי הולדתו, סיפורו של ויסקונטי ממשיך להיות יוצא דופן. מי שגדל בתוך עולם של ארמונות, משרתים ומותרות בחר להקדיש חלק ניכר מחייו לתיאור חולשותיו ולבחינת המחיר האנושי של שינויים חברתיים. הוא ידע לשחזר את הפאר של המעמד שאליו נולד בדיוק שאין שני לו, ובה בעת להראות כיצד כל העושר הזה אינו מסוגל לעצור את הזמן. אולי משום כך, גם אחרי 50 שנה, הסרטים שלו עדיין מצליחים להזכיר שהעולם יכול להשתנות לחלוטין.
התרעות פיקוד העורף