למי שלא יודע, הסרט הזה הוא פריקוול לטרילוגיה המקורית, ומציג את המשחקים ה-50, שבהם משתתף היימיטץ' אברנת'י, מי שהיה במקור המנטור של קטניס ופיטה. כשמיועד מנצח במשחקי הרעב, הוא הופך להיות המנטור של כל המיועדים העתידיים מהמחוז שלו. במשך שנים הפאנדום רצה לדעת איך מיזנתרופ שיכור הצליח לנצח דווקא במשחקים שבהם היה מספר מיועדים כפול - ולצערנו קיבלנו את התשובה כאן, והסיפור שלו הביא את כולנו למסקנה אחת - הוא לא שתה מספיק.
בסך הכול העלילה עובדה בצורה מצוינת למסך. כל האירועים החשובים מתרחשים בסדר הנכון, ואפילו השינויים שנעשו בסדר של כמה אירועים מתקבלים כמעט באופן מוחלט בעין יפה. אם לא קראתם את הספר, אתם תבינו את רוב הדברים שאנחנו הבנו. הרבה מהשינויים נוצרו כדי להיות רמזים מטרימים להמשך העלילה, שהם די חשובים למי שצופה בסרט ולא נחשף למונולוג הפנימי של הדמות.
רצח האופי של סיזר פליקרמן
במהלך הסרט הרשע של סיזר נבנה לאט לאט מהרגע הראשון, עד שבאירוע הניצחון - כשהיימיטץ' נמצא על הבמה וצופה עם הקהל בסיכום המשחקים - פליקרמן שובר אותו נפשית, מילה אחרי מילה, עם הנרטיב שהם החליטו לדבוק בו כדי להרוס את התדמית שלו - מפרחח חמוד לשועל ערמומי שגרם למוות של כל מי שסמך עליו. זאת הרי המטרה של המשחקים: להזכיר לאנשי המחוזות שהם כלום ושום דבר, וכל עוד הקפיטול שולט בסיפור - אין להם ברירה אלא להיכנע.
השינוי הנחוץ ששמר על המשכיות בסרטים
האפילוג שכולם חיכו לו
למרות זאת, לדעתי לא הכניסו בו מספיק ממה שהיה בספר - היימיטץ' נפתח בפניהם ומספר להם את מה שבאמת קרה, מודה בעובדה שהשתייה האינטנסיבית שלו גרמה לנזק כל כך רב לכבד שלא נשאר לו זמן רב לחיות, וגם ספר הזיכרונות שהשלושה הכינו יחד לזכר האהובים שנפלו. בסופו של דבר רואים את היימיטץ' מגדל אווזים בדיוק כמו אהובתו, ועוד חלק שהושמט הוא שקטניס היא זו שהעניקה לו ביצי אווז מתנה אחרי שהוא סיפר להם את הסיפור שלו.
בקיצור, אין ספק שמדובר בסרט מצוין למי שחיכה לו בציפייה - והלכתי עם חברה שלא קראה את הספר אבל ראתה סרטים קודמים מזמן והיא נהנתה מאוד. הסרט הרבה פחות גרפי ממה שהוא היה אמור להיות, אבל הוא לא מתאים למי שסולד מכל הרעיון של אומה שמתעמרת קשות (בלשון המעטה) באזרחים שלה. מומלץ לצפות ב-IMAX. אני קצת מקנאת בכל מי שעדיין לא צפה בסרט - מחכה לכם חוויה בלתי נשכחת.