כש׳׳פצעים ונשיקות״ יצא לאור, מוניקה סקס הייתה להקה צעירה בשיאו של דור הרוקסן. באותו זמן ממש יצא האלבום השני של ירמי קפלן, "בוקר טוב". קפלן הפיק מוזיקלית את "פצעים ונשיקות", והוא גם התארח במופע המיוחד במועדון הבארבי בתל אביב, שבו חזרה מוניקה סקס אל אלבומה הראשון כלהקה.
חכו רגע. לא סיימנו. באותו הזמן בערך יצאו גם "הו הו" המקפיץ של מופע הארנבות של ד"ר קספר; אלבום הבכורה של היהודים, "מציאות נפרדת"; "יש בי אהבה", האלבום המצליח מסחרית האחרון של אריק איינשטיין (בשיתוף עם שם טוב לוי); "רישומי פחם" של מאיר אריאל; "שומקום", האלבום הרביעי של אביב גפן שהוקלט כולו באנגליה; "שבק", אלבום הבכורה של שב׳׳ק ס', שהפיק יוסי פיין; "קשורים" המחוספס והמעולה, אלבום הבכורה של ג׳נגו מתערובת אסקוט; האלבום השני של להקת המכשפות, ״זמנים מוזרים״; וגם ״מה החזאי מבין״, הראשון והמצוין של אבטיפוס.
סובול, מתוך נקודת המבט הגברית, החליט על ריחוק וחוסר סנטימנטליות, כשהוא חותך לגזרים את הפושעים, החבר׳ה הטובים (״הם מהסוג שהולך לקרבי, הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה״), את הרופאים (״מקשיבים אם משהו זז בבטן, אבל לא מקשיבים ללבך״), ובסופו של הבר גם את השופט (״הקל את העונש, כי לא צעקת ולא היית בתולה״) ואת מערכת המשפט האטומה והאכזרית כולה (״החוק היבש לא נרטב אף פעם, אפילו לא מדמעה של ילדה״).
התרעות פיקוד העורף