גם ״דרך השלום״, המגה להיט של פאר טסי, מדבר על נגישותה של האהבה בעידן הסייבר ואפליקציות הכרויות, עד שנדמה כי האהבה מעולם לא הייתה וירטואלית יותר.
עוד אחד שהצליח להוציא דבש מהעוקץ הוא דקל שחרור (בנה של המשוררת ציפי שחרור), כתב חדשות ערוץ 2 לשעבר ומייסד בית הספר לתקשורת Studio Free Media, שהצליח לגייס את אלונה דניאל לשיר שכתב, ״סיכות אהבה״, על החיפוש הנואש אחר אהבה באמצעות המקלדת. מן הון להון הם שרים עכשיו בדואט את השיר שהתברג בפלייליסט של רשת ג׳ ומסתמן כלהיט.
״החיבור בין תקשורת למוזיקה תמיד היה אצלי. כבר בגיל 6 ההורים הושיבו אותי ליד הפסנתר לשיעור פסנתר. אומנם נהניתי משיעורי המוזיקה, אבל תמיד כשהמורה היה חולה הייתי מבסוט, כי יכולתי לראות טלוויזיה. אני חושב שתמיד נקרעתי בין שני העולמות. בסוף עשיתי הכרעה ובגיל 21 נכנסתי ל׳ידיעות אחרונות׳ ונטשתי את המוזיקה לחלוטין. אחר כך הפכתי לכתב חדשות ערוץ 2, וכשאתה מתרוצץ עם מצלמות, למי בכלל היה זמן לחשוב על מוזיקה״.
״יצא לי לראיין את שמוליק נויפלד, איש קסום. נכנסתי אליו לאולפן מתחת לבית, אמרתי לו: שמוליק, אני רק אשב אצלך באולפן ואלמד, והוא מיד הסכים. בדיוק הקליטו את אוהד חיטמן, ואני ישבתי מרותק ולמדתי. עברתי שלוש שנות רימון בכמה חודשים. בדיוק עשיתי סרט דוקומנטרי לרשת עם חברת ההפקות TTV של צפריר קוחונובסקי על תאונות דרכים. את רוב הצילומים עשינו בבית לווינשטיין. הייתי חוזר מהצילומים הרוג מעייפות, אחרי ששמעתי עשרות סיפורים של אנשים שנדרסו, אבל לא ויתרתי, הלכתי לאולפן של נויפלד ולמדתי ושיננתי את כל מה שהוא אמר. אחרי זה שמוליק עבד על הפרויקט הבינלאומי מוזאיק. שם כבר למדתי ברמה בינלאומית, כי הוא הוציא את הפרויקט בכל אירופה. פתאום הרגשתי שאני חוזר לגיל 6 לפסנתר. היה לי ברור שאין דרך חזרה״.
״התחנה השנייה הייתה אלדד ציטרין, הקלידן של ריטה. גם אלדד פתח את האולפן ונתן לי להרגיש נוח לעוף עם החומרים שלי למעלה. עד אז לא העזתי להראות אותם לאף אחד. ישבנו יחד בין הקלטות של הג׳ירפות לריטה, הרכבנו מוזיקה למילים ויצא מזה פרויקט שלם. פתאום הכל התחבר והיה לי ברור שאני לא מוותר. עבודת הצוות שראיתי אצל נויפלד וציטרין שכנעה אותי שלא אוכל לעשות את זה לבד. אומנם למדתי פיתוח קול, אבל עדיין לא היה לי ניסיון כזמר. חשבתי לעצמי, מי הזמרת שאני הכי אוהב, ואז ראיתי מודעה של אלונה דניאל בפייסבוק כמלמדת תופים. אמרתי לעצמי: אלוהים ישמור, איך אני מדבר איתה עכשיו. זאת אלונה דניאל. גדלתי על ׳טאטו׳ ועל 'גגות תל אביב'. רקדתי בשמירות בצבא את השירים שלה".
"אזרתי אומץ וכתבתי לה בפייסבוק שאני רוצה ללמוד תופים. רגע לפני שקבענו שיעור, חשפתי את האמת שבעצם אני רוצה להשמיע לה חומרים שלי. הייתי בטוח שהיא תטרוק לי את הטלפון, אבל אלונה היא אישה מקסימה שאמרה: 'טוב, מה הבעיה, תבוא'. יומיים לא ישנתי לקראת הפגישה איתה. כשהגעתי, היא עמדה מולי עם שני כלבים מתוקים, הושיבה אותי על הספה והביאה לי עוגה וקפה. אמרתי לעצמי, אלוהים אדירים, אלונה דניאל חתכה לי עכשיו עוגה. זה לא אמיתי".
התרעות פיקוד העורף