ארור או לא, למוות יש טעם משובח. הוא אוהב אותם מוכשרים, מוצלחים, ובמקרה של גבריאל בלחסן ז"ל (2013-1976) גם אלילי רוק. בלחסן, יליד מושב תלמי אליהו בנגב, חבר להקת "אלג'יר", מוזיקאי ורוקר מרתק בפני עצמו, היה איש מלא חיים, יצירתיות, חד כתער, חקיין מלידה ומלא חוש הומור. הוא סבל מהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דיפרסיה), עבר הרבה אשפוזים בחייו ונפטר כשהוא בשיא יצירתו, מה שאולי הפך אותו לאחד האמנים המרתקים והחידתיים בעשור האחרון.
יחסית לאדם שנפטר בדמי ימיו (37), הספיק בלחסן די הרבה. הוא היה שותף מלא לשני אלבומיה של "אלגי'ר": "נאמנות ותשוקה" ו״מנועים קדימה" - שם שר את "בתוך הצינורות", והוציא שבעה אלבומי סולו: "רכבות" (1999), "השנים היפות של גבריאל" (2002), "בשדות" (2006), "עתיד" (2010), "גם כשעיני פקוחות" (2012), "מדרגות" (2013); ו״חייך עכשיו" (2014) שיצא אחרי מותו, המקבץ סקיצות ביתיות שהקליט טרם מותו עם אחיו ידידיה.
עכשיו מנסה משפחתו של בלחסן לחשוף עוד מאישיותו ויצירתו העשירה של בלחסן, ומוציאה ספר שירים וציורים פרי עטו תחת השם "גבריאל בלחסן". הספר יוצא בהוצאה משותפת של משפחת בלחסן ו"התו השמיני". כל המתפרסם בספר לוקט ונבחר על ידי בני משפחתו, מתוך שלל כתבים וציורים החושפים תהומות נפש מורכבת - הייסורים, היגון, הבדידות, ההתפוררות, האשפוזים, התקווה והתשוקה - שאכלו לו את הראש והגוף, והתקבצו לספר אחרי מותו. את הספר, הייחודי בזכות עצמו, ערכה טל בלחסן, אחותו הקטנה.
"בכלל לא. שלושה ימים לפני ישבנו יחד בבית שלו ותכננו לעשות שינויים ולקנות רהיטים חדשים. בשבוע האחרון הצוות הרפואי שליווה את גבריאל החליט לנסות שוב שינוי תרופתי. לילה לפני שהוא נפטר, הוא אמר שהוא לא מרגיש כל כך טוב. בדיעבד, אני מבינה שאולי זה היה איזשהו אות פיזי".
"היינו מאוד מאוד קשורים וקרובים, משתפים אחד את השני בכל, היינו חברים מאוד טובים. הוא היה אח גדול במלוא מובן המילה, אך במקרה הצורך החלפנו תפקידים. הוא היה אח מחבק, מגונן, מכיל, חכם ורגיש. הייתי מקבלת ממנו הודעה סתם כך באמצע היום: 'אני אוהב אותך'. היה לו ידע רחב מאוד. הוא קרא המון ספרים. למדתי ממנו הרבה. הוא השפיע רבות על עיצוב האישיות שלי. ההתבוננות מאוד אפיינה אותו. ניתן לראות זאת בשירים שבהם הוא מותח ביקורת על סיטואציות שונות בחיים. גבריאל היה מאוד משפחתי וצנוע. האושר שלו היה להיות בשקט במושב, מוקף בהורים ובאחים. בארוחות שישי הוא היה מצחיק אותנו עד דמעות, חקיין אדיר ובעל חוש הומור משובח. היה בו טוב לב וטוהר שלא שייכים לעולם הזה".
"הוא מדבר על רעיון האדוות: שכל אחד ואחד מאתנו יוצר מעגלי השפעה קונצנטריים, העשויים להשפיע על אחרים במשך שנים, אפילו דורות. כלומר, ההשפעה שיש לנו על אחרים מועברת הלאה אל אחרים, בדיוק כמו שאדוות בבריכה מתפשטות עוד ועוד, עד שאינן נראות יותר, אבל הן ממשיכות ברמת הננו. הרעיון שאנחנו יכולים להשאיר משהו מעצמנו מציע מענה משכנע לאלה הטוענים כי הסופיות של האדם וארעיותו גורמות בהכרח להיעדר כל משמעות. רעיון האדוות מתייחס להשארת משהו מניסיון חיינו, שעובר הלאה לאחרים".
בכל פעם שאני דואג ליפול
מתקשר הטלפון ומספר לי
שהוא שמע את השיר שלי ובכה
ואני מתרומם.
אין אלוהים
יש בני אדם
ובמעשיהם
ובמילותיהם הם עוטפים אותך בטלית.
התרעות פיקוד העורף