בתחילת שנות ה־70 התלהב המפיק שלמה צח מבוגרת להקת הנח״ל, נאוה ברוכין (כיום ברג׳ס), ושלח אותה לחיפוש ברחובות תל אביב אחרי שניים שישלימו איתה שלישית זמר. פגישה מקרית בדיזנגוף בתל אביב הביאה אותה לנתן כהן, ששידך להרכב את חברו לצוות הווי הנדסה קרבית - יורם ירוחמי. התוצאה: שלישיית הנשמות הטהורות.
את ההמשך ההיסטוריה שפטה, ושפטה לא רע. יותר מ־40 שנים חלפו מאז, ו״ברחוב הנשמות הטהורות״, ״אחכה לך״, ״שלא ייגמר לי הלילה״ ו״קפה אצל ברטה״ עדיין ממשיכים להדהד חזק בתודעה המ־ קומית. במהלך השנים נפרדו דרכיהם של חברי השלישייה. ברוכין ניסתה את כוחה באירופה ולאחר מכן חזרה בתשובה, ירוחמי עזב לגמרי את המוזיקה והחל לעבוד בבנק ישראל, וכהן הפך למפיק מוזיקלי מוערך ובעלים של אולפן הקלטות, עבר ללונדון וחזר.
במקביל המשיך כהן להופיע עם שירי הלהקה ולהקליט שירים משלו - כולל כמה שאוגדו לשני אלבומי סולו - ״זמן ומקום״ ו״שאהבה נפשי״ - ועוד לפני שזה הפך פופולארי - אלבום שבו אחרים מבצעים משיריו (״תחנת דרכים 97״).
ניצוץ בדמות ראיון של יהודה נוריאל ב״ידיעות אחרונות״ הביא לאיחוד כוחות חד־פעמי (כרגע) בין ״הנשמות״ ולהקלטת ״איך יכולת שלא״, שיר חדש ששוחרר לאחרונה לתחנות הרדיו. ״מדובר עבורי בזיכרון נחמד מאוד, שאין לי ממש עניין לנסות לשחזר אותו על הבמה. אני מעדיף שיזכרו אותנו כמו שהיינו״, אומר כהן. ״מצד שני, בעקבות הכתבה הגיעו טלפונים מחברים כמו דורי בן זאב וקובי לוריא. אחרי נאוה התקשרה ושאלה: 'למה שלא נקליט משהו יחד?', אמרתי 'למה לא?'. אחרי הכל, אני תמיד בעד לעשות שירים, זה הדבר שאני יודע לעשות הכי טוב״.
״להפך, עברו הרבה מים בביוב של תל אביב מאז. זאת הייתה תקופה ועו־ לם אחר לגמרי. חברה ומדינה אחרים, שפה אחרת. אז היינו מאוד רציניים במה
שעשינו והייתה בזה שאיפה למצוינות. ביקום של ערוץ אחד ותחנת רדיו אחת - שיר היה צריך לעבור סינון רציני כדי שי־ שדרו אותו. שרנו טקסטים, שיחסית למה שקורה היום, נחשבים לשירה. אני בטוח שבעיני כמה אנשים חלק מהשירים ההם נחשבים לדבר איום ונורא. מצד שני, היה לנו את 'קפה אצל ברטה' של אהוד מנור, שהיה חלוץ ואשף בכתיבה שמביאה דברים חכמים בשפה פשוטה״.
״נקודת השבר התחילה כשרפול פירק את הלהקות הצבאיות. הלהקות הצבאיות היו פס הייצור של רוב הזמרים בארץ. מעבר לכישרונות שנבחרו בקפידה, היה שם מוסר עבודה גבוה. אנשים עבדו עם טובי היוצרים בארץ, דור הנחיל לדור. זה עודד את היצירה והכתיבה, היה לנו מגע עם אנשים שהערצנו. הדעיכה בתרבות הישראלית התחילה מזה שחינכו אנשים לזלזל בלהקות הצבאיות. בהמשך זה חלחל גם למה שמשדרים ברדיו״.
״הרגשנו כאילו לא נפרדנו מעולם. היה שיתוף פעולה שכלל פרגון והרבה יצירתיות״.
״אני מאמין שכן וזה ניכר לדעתנו בתו־ צאה ובתגובות של הרבה מאוד אנשים שהאזינו, מאוד נהנו, ודרשו שנקליט עוד שירים״.
התרעות פיקוד העורף