שלומי שבת משחרר את "הלב", אלבומו ה-12, הגדוש שירי נשמה ו״אסים בטוחים״ ומסמן שמרנות, שעמום והליכה על בטוח.

שבת, זמר צנוע ורגיש עם נשמה ענקית, הוציא אלבום חדש המכיל 13 רצועות עם נגיעות ספרדיות, יווניות, ארמניות, ומורכב בעיקר מבלדות וכמה שירים קצביים.

הא מתחיל ב"האחת מבין כולן״, שיר חופתי בלדיסטי המדגיש את יכולותיו הווקאליות של שבת. ממשיך לשיר הנושא, ״הלב״, שיר קצבי בסגנון לטיני שגורם להתמכרות טוטאלית. לא בכדי מדובר, עפ״י נתוני אקו״ם, בשיר המושמע ביותר בשנה החולפת.

הרמה באלבום עולה שלב עם השיר ״רפסודה״, אותו כתב דורון מדלי ללחן יווני של פנדליס טאלאסינוס. בשיר הזה אנחנו נחשפים לשת"פ עם יהודה פוליקר, המלווה את שבת לאורך כל השיר, בתוספת נגיעות יווניות (בגלמה, לאוטה ובוזוקי) מה שמוסיף לשיר טעם וגיוון.

״לא מגלה״, כתבה והלחינה לאה שבת, אחותו של שלומי, לעיבוד מעולה של שלומי וטל פורר. בלדה שקטה, מרגיעה וממכרת, המוכיחה שוב שהשת"פ בין האחים שבת (״רק בגלל הרוח״) הוא לא פחות מתאווה לאוזניים.

״את כל מה שיש״, כתבו והלחינו זיו רובינשטיין ושבת. בלדת אקפלה קליטה, המדגישה את העוצמות של שבת לקראת סוף השיר. את מכת המחץ מגיש שבת לקראת סוף האלבום, עם השיר ״קרוסלה ישנה״, ללא ספק השיר הבולט ביותר באלבום, שנכתב על ידי דנה וחנה לפידות, האחראיות גם ללהיט ״יש לך״.

ויש גם את "רומי", שיר נפלא וממכר, בעיקר בגלל הלחן המעולה של תומר בירן ואמיר דדון, כולל צרידות מכוונת לקראת סוף השיר ושימוש במניירות במינון הנכון.

יש גם שירים שאם לא היו נכנסים לאלבום, אף אחד לא היה מרגיש בחסרונם: ״אין לי שקט״, ״מתקרב״, ״כמעט את״, ״את תהיה שלי״. המשותף לכולם: שעמום טוטאלי, מחסור חמור בתבלינים, רצון להעביר לשיר הבא, או פשוט להירדם.

שלומי שבת הוא ללא ספק קונצנזוס. אפשר להתפנן על כל שיר שלו, אך ביחס ישיר לגדולתו, כך גדלה הציפייה להפתעה, לחידוש, ליציאה מהאזור הבטוח והמוגן. כן, חסרו לו ב"הלב" שירי חפלה סטייל "בחוף של טרפנטוני" ו"מחרוזת מתוקים".

שורה תחתונה: העדפתו ללכת על שירי נשמה - המבליטים את יכולותיו - ופחות על שירי חפלה, רק מחדדת עוד יותר ומבליטה את מלחמתו בהגדרות המוזיקה המזרחית.

שלומי שבת הולך על בטוח באלבום החדש, אבל גם מביא כמה רגעים ממכרים

"הלב", אלבומו ה-12 של שלומי שבת, מחדד עוד יותר את מלחמתו בהגדרות המוזיקה המזרחית