"מתי כספי – וידוי", סרטם התיעודי של דני דותן ודליה מבורך, ינעל מחר את פסטיבל דוקאביב 2015. זהו סרטם השישי של הצמד דותן-מבורך, אחרי "הכבשה הכחולה" (2005, אודות מנשה קדישמן ע"ה), "האשכנזים" (2006), "תעלומת אריס סאן" (2007), "מלכת ירושלים" (2009, אודות פרופ' טרודה דותן, אמו של דני), "פנינה פיילר אחות קומוניסטית" (2010), ו"הקליק האחרון" (2013), אודות הלהקה ממנה בקע דותן לאוויר העולם.



גם ב"מתי כספי – וידוי", כמו בשאר סרטיהם, מקלפים דותן ומבורך את גיבור הסרט כמו  בצל - טבעת אחר טבעת, עד שמגיעים לדמעות. והפעם זה קורה גם דרך שיריו המופלאים והאלמותיים, קטעי ארכיון נדירים, וראיונות חושפניים במיוחד.
 
"אף פעם לא האמנתי בהסתתרות, אלא בחשיפת הדברים ישר על ההתחלה", שוצף קוצף דותן. "החיפוש אחר האמת, גם אם הוא קשה, הוא המהות של מה שאני עושה. חוץ מזה, גם אני וגם דליה שקרנים ממש גרועים".

חומר ארכיוני עצום
"נכון שאנחנו מביאים את הסיפור של מתי בצורה ליניארית", ממשיך דותן בשטף דיבורו, "אבל ממש לא מעניין אותי הערך שלו ב'ויקיפדיה'. מה שכן מעניין אותי, הוא החוויה המטלטלת שהסרט מעניק לקהל. העובדה שאנשים מתרגשים ממה שהם רואים, וזה עושה להם משהו.

זה קולנוע מאוד דחוס. אין שום דבר אצלנו שלא ממוסמך ומוצלב עובדתית, למרות שבסופו של דבר - הסיפור מובא דרך העיניים שלנו. צללנו לתוך זה במשך שנתיים. עוד ועוד ועוד ועוד. החומר הארכיוני היה עצום ורב. אתה לא מתאר לעצמך. עבדנו על זה בצורה מטורפת. עמד לרשותנו ארכיון רשות השידור, כי זאת הפקה של הערוץ הראשון, וכל מיני סרטי 8 מ"מ שאף אחד לא ממש תרגם לפורמט חדש, עד שהגענו אליהם וגילינו אוצרות שלמים".  

תל אביב של מתי כספי הייתה שונה מתל אביב שלך.
דותן: "זה עשר שנים אחורה ממני. בזמנו, חוץ מ'הקליק' הייתה את פעילות ההתרמה בגלריה בשנקין. המטרה שלי הייתה לכבוש את העיר ולפרק אותה, כדי לבנות אלטרנטיבה למדינה, בתוך עיר בלי קשקושים של דת, פוליטיקה וגבולות מזויפים. זה היה ניסיון מפורש לכפות על החברה הישראלית שינוי בעזרת אמנות ותרבות, בעזרת מוזיקה מעצבנת ורעה ברובה, שלא כיף לשמוע - אבל באופן מוזר, חלק ממנה הפך ללהיטים". 
אוהבים אנשים פגומים

הסרטים של דותן-מבורך בנויים, על פי הגדרתם, משלוש שכבות: השכבה האמנותית, מציאות החיים של הדמות והישראליזציה שלה. במקרה של כספי, הם מתחילים מילדותו בקיבוץ חניתה כילד חולה פוליו, שלא מתבלט בשום תחום. עד שבמקרה הוא מגלה את המוזיקה, היא מצילה את חייו ובין ליל הוא עובר למרכז העניינים, ומשם ממשיך כמטיאור אל לב הקהל הישראלי. בדרך הוא עובר מחזור חיים שלם, כולל קריסת מערכות של חייו הפרטיים.
 
"מרתק אותנו לעסוק באנשים שנולדו ונפגמו פה - אבל גם פגמו בזולת מסביבם בכל מיני דברים", מסביר דותן. "מתי הוא אישיות מאוד חזקה בדנ"א הישראלי, אז הרגשנו שאנחנו יכולים ללכת אתו עד הסוף". 



הצמד דני דותן ודליה מבורך. צילום: יח"צ 
 
מבורך: "לדעתי יש הרבה אהבה בסרט הזה. ניסינו לפצח את האניגמה שנקראת 'מתי כספי', ואני מרגישה שהקהל יצא מהסרט נרגש ופתוח אליו, מה שאולי לא היה קודם, בגלל אופיו הסגור". 
 
דותן: "מי שיצא מהקולנוע אחרי הצפייה, ישמע את השירים של מתי כספי אחרת לגמרי. הסרט מעביר אותו הרפתקה, במהלכה הוא לומד לכעוס עליו, אבל גם לאהוב אותו. ומעל לכל - לקבל אותו כבשר ודם". 

איך הצלחתם לשכנע את מתי לעשות את הסרט הזה?
דותן: "לא היה לנו ממש צורך לשכנע אותו. חברת הפקה פנתה אלינו והציעה לנו את הרעיון הזה. מתי היה צריך לאשר אותנו כיוצרי הסרט, ואז נתנו לו לצפות בסרטים הקודמים שלנו, כדי שיבין לקראת מה הוא הולך. שלא יחשוב שהוא בא לעשות תשדיר שירות או משהו כזה. מה שכן, היה לנו רק תנאי אחד והוא - חופש אומנותי מוחלט". מבורך: "מתי מאוד רצה לספר את הסיפור שלו, ורק חיכה להזדמנות".

היו רגעים קשים במהלך העבודה?
מבורך: "בגלל שמדובר באדם שלא רק שלא נגיש כל כך - אלא עדיין חי בינינו - זה היה סרט קשה לעשייה. הפיצוח היה נורא ארוך". דותן: "החיים של מתי, ברמת העיקרון, נחלקים בין 3 נשים, 3 עולמות, 4 ילדים, אבא אחד - שהוא רואה כאכזר, אימא אחת - שהוא רואה ככנועה, וחבר קרוב שמשמש עבורו גם כדמות אב - אהוד מנור. שלושת הנשים נוכחות נפקדות בסרט, אולי חוץ מגליה (סופרשטיין, אשתו הראשונה, לה היה נשוי שנה. ח"ל) - שהסכימה להתראיין רק בקולה מטעמי פרטיות, על רקע תמונות מהשנים ההם שנחשפים לראשונה. מצד שני, דורין (אשתו השנייה) ורחל (אשתו השלישית) ממש לא רצו להתראיין. בדיעבד, לשמחתנו, זה השאיר את מתי תחת הזרקור - כשכל יתר המרואיינים האירו את הסיפור שלו, ולא הפכו לסיפור בפני עצמם".
 
מבורך: "אנחנו קוראים לזה 'ניסים דוקומנטריים'. אלבומי התמונות של גליה, גרמו לנו להרגיש שהעבר מתרחש מסביבנו כרגע, והופך לסרט בתוך סרט".
דותן: "למעשה ההבחנה שלנו הייתה, שמתי מנסה לבנות את החיים כמו פרטיטורה מוזיקלית - משהו מאוד מסודר. מה לעשות והמציאות תמיד שונה ממה שהמוזיקאי רוצה להלחין".

מה לעשות שהחיים יותר קרובים למוזיקה שאתה עושה.
דותן (צוחק): "נכון, אבל פה הייתה הברקה של דליה - כבר בשלב מוקדם, היא הציעה שנוביל את הסרט על פי השירים שהיא אוהבת. בעקבות מה שהיא חושבת שהוא ה'פורטה' של מתי, השירים הרומנטיים שלו. המטרה הייתה למצוא את הרגש והאהבה אצל בן אדם שפניו חתומים והוא, לכאורה, לא מביע בכלל רגשות". 
 
מבורך: "תמיד לציבור יש את השיר ואת הדמות של הזמר, שהיא לא תמיד מובנת, או לא באמת על פי התדמית שהוא משדר. המסע שלנו עם מתי, עקב אחרי האהבה. מין מסע בעקבות האהבה שלא קיבל בבית הוריו, ומאז חיפש אחריה עד שהתחתן בשלישית".
"מתי כספי – וידוי". 15.5. שישי, 18:30, סינמטק תל אביב