על סף החלפת הקידומת, רגע לפני יום הולדתו ה־40, קובי פרץ בא לדבר על מוזיקה, ומשאיר מאחוריו את הסיפור התמוה של ה״שלוכים״ וה״שלופים״, האודיסיאה הסבוכה שלו עם מס הכנסה והבלגנים עם אמרגנו לשעבר יוחאי יעיש. ״40 זה ה־20 החדש״, מצהיר פרץ. ״האושר מתחיל בפנימיות של הבן אדם, לא במספרים כאלה או אחרים״.
כשפרץ נשאל מה הוא מאחל לעצמו לקראת המאורע, מתברר שאין לו עיניים גדולות מדי. ״כל מה שאני רוצה, זה לסיים עד החגים את האלבום החדש שלי, שיהיה אחד הכי טובים בחיי״, הוא מצהיר.
״אחרי שהופעתי גם בהיכל התרבות בתל אביב, גם בקיסריה וגם בהיכל נוקיה, מבחינתי - השמיים הם הגבול ואני כל הזמן בדרך לכבוש את האוורסט שלי, בין אם בארץ, בין אם באמריקה״.
״היום, כשיש לי משפחה, בוודאי שלא, אבל בעבר לקחתי את זה בחשבון. טיפה אחרי הצבא, חשבתי לעזוב ולגור בניו יורק או במיאמי. אז עוד לא הלך לי כמו היום. אבל איך אמרה אמא שלי? 'לא סוגרים דלת לפני שפותחים בצד השני'. ואם נשארתי, זה הגורל. אלוהים החליט בשבילי״.
"שום דבר לא קטן עלי. כל דבר צריך לקחת בפרופורציות הנכונות, ולא לקחת כמובן מאליו. אם תשאל אותי, גם צוותא לא קטן בשבילי. הופעתי שם ונהניתי, כשבמקום האינטימי הזה, יכולתי ממש לגעת בקהל. הרגשתי שם כמו במשפחה, כשהקהל שר יחד איתי".
"כשבאתי להופיע שם, זה היה סוג של סיכון בתור האמן הישראלי הראשון שהופיע שם ערב אחרי ערב. אני מעריך את המפיק שלי, שהלך על זה, ומצדיע לו. במקום כזה, או שאתה, כלומר המפיק, מפסיד מיליון, אפילו מיליון שקל וחצי, או שאתה מרוויח. אבל כאן, אם אתה מפסיד, אתה קורס. לשמחתי, תודה לאל, ההופעות שם היו פיצוץ. כל מקומות vipvi למטה נמכרו ב־500 שקל לכרטיס, וזה היה סולד־אאוט".
התרעות פיקוד העורף