אם זוהר ארגוב היה עדיין בחיים, הוא היה חוגג ב־17 ביולי 2015 יום הולדת 60. "יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע", שר ארגוב. גם ההיסטוריה לא מכירה את המילה "אם", כי הגורל לא האיר פנים לארגוב, שבגיל 32 שם קץ לחייו בתא מעצר בתחנת המשטרה בראשון לציון, ובכך ירד המסך על קריירה מדהימה בת עשור, שהניבה שבעה אלבומים ואינספור להיטי ענק שהפכו נכסי צאן ברזל שהזמן רק משביח את טעמם.
"זה לא ערב ים תיכוני טיפוסי", אומר המפיק המוזיקלי תמיר קליסקי, חבר להקת אתניקס. "למופע הזה הגיעו כל קצוות הקשת המוזיקלית. אני לא מכיר עוד ערב שבו עולים על במה אחת אייל גולן ושרית חדד עם אברהם טל ונתן גושן".
"להפך, היה ממש קל. אנשים אמרו ישר כן, ובחרו את השירים שהם אוהבים, עשו מאמצים לשתף פעולה, והתחשבו באחרים. והמנהלתיות הייתה יחסית ממש בסדר לסדר גודל כזה של אירוע".
"אני חושב שכן. היום המוזיקה שלו היא משהו שנטוע עמוק בתרבות הישראלית. משהו ששייך לכולם. האמנים לא מתאמצים להוכיח משהו, אלא מרגישים שהם חלק מהמוזיקה הזו. והאהדה לשיריו רק הולכת ומתעצמת. בהתחלה, כזכור לכולנו, השירים שלו הודרו מהתקשורת, ובטח שלא היו בקונצנזוס. אנחנו מדינה צעירה, והשירים שהיו שירי העם שלנו התבררו כרוסיים, והשירים של זוהר הפכו לשירי עם".
"יש הפרדה ברורה בין זוהר האדם ובין המוזיקה שלו. מה שהוא היה באופן אישי, לא מהווה, בשום פנים ואופן, דוגמה לכלום, ואף אחד לא חשב שהוא היה מודל לחיקוי בחייו. השירים שלו הם העניין".
"בשנת 80', בצבא, הייתי בגרעין הנח"ל ועשיתי את הטירונות במחנה 80. היה איתנו בגרעין בחור שכל הזמן, מהבוקר עד הערב, שר את השירים שלו. לא הכרנו את זוהר, כי הרדיו לא השמיע אותו, אבל השירים היו קליטים ויפים. ביקשנו מהבחור שיביא לנו את הקלטת, וכשהיא הגיעה לבסיס, העברנו אותה מיד ליד. זה נצרב בתודעה שלנו ומאז לא יצא".
"אנחנו עכשיו בחזרות אינטנסיביות לקראת המופע לציון 30 שנה לאלבום הראשון שלנו, שייערך באוגוסט בהיכל התרבות. הרגשנו שאנחנו לא יכולים להתפצל ולעשות עוד שני שירים של זוהר, זה היה מעל לכוחותינו. אני מאמין שיהיו עוד ערבים כאלה, ובטוח נמצא את עצמנו שם".
"כבר עברו השנים", 1.7, רביעי, פתיחת דלתות: 20:00, אמפי פארק זאפה, ראשון לציון
התרעות פיקוד העורף