לכל אחד יש את סיפור החיים שלו, את הדרך שהוא מתווה לעצמו פרק אחרי פרק, את האנשים, החפצים והרעיונות שהולכים איתו יד ביד לאורך כל הדרך. מוזיקה, אולי יותר מכל אומנות אחרת, נוטה ללוות אותנו כמעט בכל הרגעים שלנו – היא החברה הכי טובה בשמחות והיא המלווה הרשמית גם בנפילות הכי גדולות.
היא שזורה כחוט השני בכל רגע ורגע בחיים – מהסתמי ביותר שבהם וכלה ברגעים המשמעותיים ביותר; היא שם והיא ייחודית לכל אדם – הרי לכל אחד מאיתנו יש את הפסקול המותאם אישית לו, לסרט של חייו.
טריילר איימי וויינהאוס
רוצים עוד מוזיקה וספיישלים, היכנסו לאתר אקו 99
ואז הגיע הסרט "Amy", הסרט הדוקומנטרי החדש שיצא לאקרנים בעשרים ושלושה ביולי – יום השנה הרביעי למותה של הזמרת. אל ההקרנה המיוחדת שנערכה בקולנוע "לב", הלכתי עם סקרנות רבה בדבר האיימי שאני עתידה לפגוש על המסך. הסרט המדובר, שמעורר הדים רבים בעולם – הן מצד הוריה של הזמרת שטוענים שהסרט עושה להם עוול והן מצד המבקרים המחמיאים לו, נפתח בסרטון שצולם במצלמה ביתית ובו רואים את איימי בת ה-14ה יחד עם עוד שתי חברות טובות במסיבת יום הולדת.
הרגעים הטבעיים האלה של איימי, הפרסונה מלאת החיים והילדותיות המופיעים לכל אורך הסרט, הם אלה שמעניקים לסרט את הממד המחדש שלו. הם מערערים עבור הצופה בדקות הראשונות את תפיסת הזמרת כדמות טראגית.
לבעוט בפחית
אז אחרי שעתיים ועוד קצת של צפייה, ניתן לומר בוודאות כמה דברים – הסרט הוא סרט טוב. הוא קולח, מעניין, סוחף ומעורר המון רגשות בקרב הצופים, אוהדי הזמרת או לאו (על אף שבאופן טבעי אפשר להגיד שאוהדי הזמרת ימצאו בו ממד רגשי רב יותר). אחת הנקודות המרשימות שלו היא העובדה שאף חלק בפאזל לא חסרה – איימי מספרת את חלקיה השונים בקולה שלה, חבריה עוזרים למחשבות הנסתרות והאירועים לקבל צורה והסבר ואילו הוריה ובלייק פילדר- סיביל, מושא אהבתה הנצחי של איימי, מהווים גם הם בקולם את הדרמות שליוו את חייה.
לזכותו של הסרט ייאמר שהוא סוחף עד כדי כך ששסופה הטראגי והבלתי נמנע של איימי מצליח להישכח לרגע לטובת התקווה קטנה שהנה - היא תצליח לחזור ולמלא את החלל בצלילים שכל כך חסרים פה. כשהגיע הסוף (תרתי משמע), לא יכולתי שלא לחזור לאותה התבאסות שמילאה אותי ביום ששמעתי על מותה לפני ארבע שנים. זה ללא ספק היה אחד מאותם רגעים שצריך לבעוט באיזה פחית שנשארה זרוקה על הרצפה.
הסרט הצליח לעורר את אותה הרגשה מלפני ארבע שנים – את ההרגשה שלא הקדשתי לה מספיק, שלא נהניתי ממנה כמו שיכולתי ושכמו כולם, התמסרתי להסתכלות המעט מרחמת והטיפה בזה אפילו של התקשורת על חייה. הפגישה המחודשת עם אישיותה במהלך הסרט, רק הגדילה את הצער שלי על לכתה.
זה מסוג המקרים שגורמים לך פתאום להבין את ההבדל המהותי שבין אומן לבעל מקצוע, וזה גם מסוג המקרים שגורמים לך פתאום להבין באמת שכל הכוכבים הנוצצים והגדולים ביותר הם בני אדם עם בעיות וחולשות "ארציות" משלהם. כל כך חבל – יכול היה להיות פה הרבה יותר מעניין אם לא הייתה עוזבת.
לכו לראות. חוויה רגשית אמתית מחכה לכם בקולנוע.