10 שנים חלפו מאז שיצחק קלפטר הרים טלפון לאפרים שמיר ושאל על הדרך, מה דעתו לנגן קצת עם אלון אולארצ'יק. השלושה נפגשנו לנגן, וכך נולד המופע "נפגשנו", שחוגג עכשיו עשור לקיומו בשורה של הופעות ברחבי הארץ.
ההופעה הקרובה תתרגש בפסטיבל "לילות קסומים" בחבל יתיר. אתה אף פעם לא יכול לדעת אם משהו יתפוס, בין אם זה הרכב הישן או חדש", מפענח אולארצ'יק. "אי אפשר לנחש את תגובת הקהל, זה הטבע של השואו ביזנס".
"בזמן האחרון יש נהירה המונית למופעים נוסטלגיים, כי יש כל כך הרבה חדש. יש מלא אמנים, להקות, זמרים, שירים חדשים ומלא סגנונות. פשוט הצפה של דברים. רוויה. אנשים מתגעגעים למשהו, בואי נגיד, צפוי מראש, שירגיע אותם מהמסתורין של החיים הבלתי צפויים".
"החומרים עוקבים אחרי. אם אני צופה בטלוויזיה, יש חדש. אם אני מאזין לרדיו, יש חדש. אני פחות מחפש דברים חדשים, אלא מחפש משמעות בדברים הישנים. למשל בג'אז בזמן האחרון. ג'אז זה לא דבר חדש".
"אני כל הזמן כותב שירים חדשים. תחום הכתיבה והיצירה הוא אחד, והוא נפרד מהתחום של התכל'ס. רוב האנשים לא אוהבים הרפתקאות. בגלל זה מופע כמו 'נפגשנו' מחזיק 10 שנים, למרות שאין בו דברים חדשים, אלא קאברים של שירים ישנים, מפורסמים, ואהובים, שהזמרים והיוצרים שעשו אותם במקור, מחדשים אותם".
"אני מאוד אוהב להופיע. עולה לבמה וקורה לי משהו. זה בחיים לא משמעם, בייחוד עם נגנים כמו יצחק ואפרים, וגם אשר פדי (תופים) ועמית הראל (קלידים). הם אנשים רציניים מאוד, כיף להופיע איתם, והשירים יוצאים בונבוניירות על הבמה. אני אוהב את זה ואוהב רוק. כבר מגיל
"יש לנו תכונה דומיננטית והיא חוש הומור. אנחנו צוחקים הרבה וכידוע בנישואים, כשיש לזוג חוש הומור, זה עוזר. אפרים ואני מכירים מלהקת הנחל ואת יצחק אני מכיר מגיל 22, כשהוא הצטרף לכוורת. כל כך הרבה שנים, שקשה לי לעשות את החשבון המדויק על הבוקר".
"לא. אני לא ישן כל היום, אבל קם בתשע וחצי. כאמנים, אנחנו עובדים כשאנשים אחרים ישנים. מופיעים בערב ואחר כך צריכים לנסוע הביתה ממקומות רחוקים, אז הגיוני שאם הלכתי לישון בשתיים בלילה, מסיבת עבודה, אקום מאוחר".
"המון. אם אני לא מנגן או כותב, אז אני חושב על זה. מתנגנות לי מנגינות בראש. אין לי ממש תחביבים אחרים, ואני לא באמת מתנסה בדברים אחרים".
התרעות פיקוד העורף