אהרן רזאל גייס כספים לאלבום באינטרנט: "נוצר משהו שהוא מעבר לכסף"

האיש בקצה המנהרה״, כך, נקרא אלבומו העשירי של אהרן רזאל, מי שהתכבד זה מכבר בתואר ״שלמה ארצי של הדוסים״. כשמבקשים ממנו התייחסות לסערת התרבות, שעברה עלינו לאחרונה, הוא מתבצר לו באיזושהי מנהרה לא שגרתית. ״אולי אני לא עונה על הציפיות״, הוא אומר בפתח דבריו. ״אני לא חושב שאת כל מה שהתקשורת מזינה אותי אני חייב לדעת בשביל המהות שלי. שמעתי שמישהו מהבימה השמיע איזה דבר״.

״כבר שאלו אותי אם בעקבות זה אבוא להפגנות. אבל אני ממש לא חושב שמחובתי להתערב כשכל פעם יש סערה בתקשורת. אם כי לדעתי זכותו של כל אדם לומר מה שהוא חושב. אם תשאל אותי אם אני ימני או שמאלני, אני מעדיף לדבר על מוזיקה״.

״כאמן די אינדי, מה שנקרא, אני מוציא אלבום ברגע שיש לי חומר, בלי תכתיבים של חברות תקליטים. אני מוזיקאי שהיצירות שלו זורמות מהבטן. יש בי שמחה גדולה בלבטא את עצמי בשירים שלי. לעומת אחי הבכור, הזמר יונתן רזאל, שלקח לו הרבה שנים להבשיל עד שזכה להצלחה עצומה עם השיר ׳קטונתי׳, אני לא חיכיתי. כשהתחלתי לכתוב שירים אחרי הצבא, ישר היה לי ברור שאני מוציא אותם באלבום״.

״זה לא רק בגלל הגישה האינדית שלי. לא הייתי מתנגד שאיזו חברה תוציא לי אלבום. אבל כשאני מגיע עם חומר מוכן לחברה, אומרים לי שם שהם מעדיפים לעבור תהליך עם האמן״.

״אכן, וגם להכתיב לו - ואני לא מוכן לקבל את זה. אם זמרת כמו אחינועם ניני, שהופיעה אפילו בפני האפיפיור, מגייסת כסף בהדסטארט להוצאת האלבום שלה, אז מדוע לא אני? בעיני זה לא נקרא לשנורר, אלא בעצם להגיד לאנשים - ׳חבר׳ה, אם אתם מכירים ואוהבים אותי, בואו נתחיל את החיבוק עוד לפני שהאלבום מוכן׳. ואכן, 500 איש קנו את האלבום לפני שיצא, והם מקבלים את מלוא התמורה״.

״בכלל לא. הדסטארט פועל כמו אתר, ודרכו קיבלתי תגובות מעודדות גם מאנשים שלא הכרתי. הרי כולנו גולשים ומשתפים היום. אם כך, למה לא לקחת את הדבר לעשיית מוזיקה? נוצר כאן משהו שהוא הרבה מעבר לכסף, ויש בו חיבוק תוך כדי עשייה״.

רזאל (41) נחשב אחד מחסידיו המובהקים של ר׳ שלמה קרליבך, שעמו הוא מתכתב גם באלבום הנוכחי, והוא היה מראשוני המגזר הדתי שפנו במקביל גם לקהל הרחב. הסגנון שלו מסנתז בין ג׳אז, בלוז, רוק אלטרנטיבי, השפעות מבוב דילן וג׳ואן באאז.

הוא ויונתן אחיו הם ההוכחה שלעתים ילדי פלא אינם נעלמים כשהם גדלים. אי אז ב-89', הגעתי לנחלאות בירושלים כדי לכתוב על להקה משפחתית של ארבעה בני נעורים, ילדיהם של זוג פסיכולוגים עולים מניו יורק, שהוציאו תקליט. יונתן ואהרן הבטיחו וקיימו, אחרי שרכשו מאז השכלה מוזיקלית גבוהה רחבה. אחותם ריקה מיהרה להינשא ולהביא לא מעט ילדים לעולם. היא מתפרנסת מנדל״ן ומתכוונת להוציא אלבום בכורה משלה. יהודה, האח הצעיר, לא הסתפק בתהליך החזרה בתשובה שעבר על המשפחה, אלא התחרד והפך לרב.

רזאל, שהגיע מהמוזיקה הקלאסית לרוקנרול, אב לשבעה, נשוי לאפרת, זמרת יוצרת שכתבה איתו את אחד משירי האלבום, איננו נבהל מהמהומה שנוצרה בשדה התרבות. מבחינתו, שאחרים יתכסחו ו״העיקר שאוכל להביע דרך המוזיקה את המסר של איחוד עם ישראל״.