"להיות חלק ממשפחה כזאת, זה להבין מגיל צעיר שמוזיקה זה מקצוע, ולדעת שצריך ללכת עם זה עד הסוף - ללמוד, ליצור, לבנות את עצמך, ולא רק לחכות לדברים שיקרו לך״. כך שי לי עטרי, אחייניתן של גלי, שוש ויונה, שהמוזיקה פשוט זורמת לה בדם.
עכשיו, כשהיא עומדת לפני הוצאת דיסק ראשון, שבו כתבה והלחינה חלק מהשירים והופעות רבות בפתח - בהן בפסטיבל ״מחוללות בכרמים״, שיתקיים היום בשילה הקדומה - יש מצב שתעלה על שביל הזהב.
רק שבהתחלה היא ניסתה להתנער משם משפחתה המחייב. רצתה להצליח בכוחות עצמה. ״הייתי ילדה שמנמונת, לא מקובלת, והילדים, כדי להציק לי, היו קוראים לי ׳עטרי׳. שנאתי את זה״, היא מודה. ״רק אחרי שנים הבנתי איזה כיף שגדלתי במשפחה כזו, שמפרגנת ויודעת על מה את מדברת בשולחן. אלה דברים שמחממים לך את הלב״.
אחד הזיכרונות החזקים של עטרי (25) הוא הופעה משותפת עם דודתה, גלי. ״הייתי אז בת 9 או 10 כשהיא הייתה מעלה אותי על הבמות לשיר את ׳אם יש לך שמש׳. הייתי חולמת שזו הבמה שלי״, היא אומרת.
בהמשך השתתפה בחוגי מוזיקה, והייתה חברה בלהקת הנוער העירונית של ראשון לציון. אבל בתיכון הדברים זרמו לכיוון שונה לגמרי.
אביה, יוסי עטרי, ד״ר להנדסה גרעינית, שכנע אותה להירשם למגמה ביולוגית־כימית. ״מהר מאוד אמרתי לו שזה לא יקרה״, היא מודה. ״אומנם יש לי חוש ריאלי והייתי ממש טובה בזה, אבל הלב שלי הלך לאמנויות הבמה. ולמרות שרציתי תעודת בגרות טובה, בתכלס התעניינתי יותר במוזיקה״.
אם אביה התאכזב מכך שבתו לא הלכה בדרכיו, הוא לא הראה את זה. ״הוא זמר נהדר״, היא מספרת. ״אבל הוא התעניין יותר בייתור האטום. בכל מקרה, הוא עודד אותי, כשאמרתי לו שאני עם הפנים למוזיקה״.
בצבא הייתה עטרי חברה בלהקת חיל החינוך, ואחרי שסיימה את השירות נרשמה לבית הספר רימון. היא הוציאה את הסינגל ״סוסים שקופים״, שהתקבל לפלייליסט ברדיו, ולכאורה נדמה היה שהכל מתקתק כמו כרוניקה של עטרי ידועה מראש. אבל אז היא החליטה לשנות כיוון, וללמוד משחק בניסן נתיב. ״שאלתי את עצמי אם כדאי לי לעשות את זה״, היא מודה. ״ידעתי שבית הספר לא מקבל אנשים מעל גיל 25, וניסיתי את מזלי. כשהצלחתי, הבנתי שאני לא יכולה לוותר על החלום הזה. הרגשתי שזה בוער בי, באותה מידה שהמוזיקה בוערת בי״.
אבל גם על אלבום שלה כזמרת-יוצרת לא הייתה יכולה עטרי לוותר, והיא החליטה לעבוד עליו בשעות הערב, אחרי הלימודים. מה שהיא לא לקחה בחשבון זה שהלימודים בניסן נתיב מסתיימים בשעה 23:00 בלילה. מינימום. ״לא ויתרתי״, היא אומרת. ״בלילות הייתי הולכת לשמוליק נויפלד, המפיק האדיר והחבר הטוב שלי, והיינו מקליטים באולפן שלו״.
האלבום, ״באמת שרציתי״, מורכב מחומרים של כותבים כמו נועם חורב וחנה גולדברג, שירים שנויפלד ובנו, רועי, הלחינו, וגם חומרים שעטרי כתבה והלחינה בכוחות עצמה. עכשיו יצא הסינגל ״אמלי״, סנונית אחרונה לפני יציאת האלבום בחגים המתקרבים: ״אני מרגישה שכל אחד מהשירים מבטא פן אחר של האישיות שלי. זה אלבום צבעוני, וכמו האישיות שלי, הוא מגוון״.
התרעות פיקוד העורף