הקלרניתנית שירלי בריל ובן זוגה הפסנתרן יונתן ענר, לא מחליפים את הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית, שייפתח בירושלים בחמישי הקרוב, בניהולה של הפסנתרנית אלנה בשקירובה, בשום פסטיבל. "לא רק שהוא מאגד נגנים מהשורה הראשונה בעולם, שבאים לנגן מוזיקה קאמרית באווירה משפחתית, אלא שמיקומו בירושלים הנפלאה מקנה לו ערך מוסף", הם אומרים.



"לשבת על המרפסת המדהימה של משכנות שאננים ולהשקיף על החומות, זה מעורר השראה". השנים ינגנו בפסטיבל סונטינה לקלרנית ולפסנתר של המלחין הצ'כי בוהוסלב מרטינו, יצירה שלדברי ענר יש בה נעימות-עם וריקודים מבוהמיה ו"היא מאוד כייפית לביצוע".
 
"אני מקווה שמערכת היחסים האינטימית בינינו באה לביטוי בהופעה המוזיקלית שלנו," הוא אומר. שלושה ימים קודם לכן, בקונצרט אחר, הם ינגנו בזה אחר זה, עם נגנים אחרים, את שירים תנ"כיים מאת דבוז'אק ענר ושלישייה ברה מינור לקלרנית, לצ'לו ולפסנתר מאת זמלינסקיבריל. "כף לנו לנגן גם עם אחרים," מבהירה בריל. "זה גם גורם לנו להתגעגע זה אל זו, מה שגם טוב ופותח לנו את האופקים ואת החשיבה".
 

"מרוב זה שאנחנו מנגנים יחד, כשאנחנו מנגנים עם אחרים, יש לנו האפשרות להקשיב זה לזה מהצד בהקשבה קצת יותר אובייקטיבית," מוסיף ענר.
בפסטיבל הקרוב הוא אכן יוכל להקשיב לקלרניתנית שלו מנגנת בקונצרט הפתיחה שלישיית פסנתר בסי במול מז'ור מאת בטהובן עם בשקירובה ועם הצ'לן ההונגרי אישטוואן ורדאי. "יש הבנה מוזיקלית מאוד טובה בינינו," אומרת בריל על קשריה עם בשקירובה. "הופענו בפסטיבלים קודמים בירושלים, בין השאר בהשתתפות הבן שלה, הכנר מישה (מיכאל) בארנבוים, הבן של דניאל".
 
בריל גם תשתתף בביצוע ה'סטאבט מאטר' מאת סאעד חדאד, מלחין ממוצא ירדני. "רק עכשיו למדתי את היצירה, שהיא לא פשוטה בכלל ומאוד מאתגרת מבחינה ריתמית ומבחינה צלילית," היא מספרת. "זו יצירה מעניינת, שיש בה רגעים שקטים ומסתוריים ואחר כך זה מתפרץ ויוצא החוצה. אני מאוד
מסוקרנת איך זה".
 
ענר ומיכאל בארנבוים יהיו גם בין מבצעי 'אודה לנפוליאון', יצירה שהלחין ארנולד שנברג על-פי טקסט שכתב הלורד ביירון, בעקבות נפילתו של הקיסר הצרפתי. "לא מפתיע שב-42', בעיצומה של לחמת העולם השנייה, בחר שנברג להלחין דווקא את הטקסט הזה, כשאנחנו יודעים מה קרה באירופה ומי עמד בראש גרמניה," מתייחס ענר. "זו יצירה מורכבת מבחינת השפה המוזיקלית שלה ובעיניי יש בה המון-המון כוח, כשעם חומר מוזיקלי מאוד טעון שנברג חרג מהאטונאליות שאפיינה רבות מיצירותיו".
 
בריל חגגה החודש יום הולדת 33. היא צמודה לקלרנית מגיל עשר. "האמת היא שהתחלתי בפסנתר", חשוב לה להעמיד דברים על דיוקם. "אבל כשרציתי לעבור לכלי-נשיפה בעקבות אחותי הגדולה, שניגנה בקרן-יער, המליצו לי בקונסרבטוריון בפתח-תקווה על קלרנית. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
הקלרנית השתלט על חיי ומאז אני מקדישה לו את כל זמני".
 
בריל, תלמידתו של יצחק קצפ, הגיעה ב-2001 לגרמניה, כדי ללמוד לתואר ראשון אצל הקלרנית סבינה מאייר והמשיכה בלימודיה אצל ריצ'רד שטולצמן בארצות הברית, שניהם אורים ותומים בכלי שלה. "לאחר שנתיים אצל שטולצמן, החלטנו יונתן ואני לחזור לאירופה," היא מעידה. "שם הבסיס שלנו הן מבחינת הופעות, הן מבחינת הוראה".
 
ענר ובריל הכירו בסדנה של 'המרכז למוזיקה ירושלים', שנערכה בזכרון-יעקב. היא הייתה בין משתתפי הסדנה והוא הגיע בתור קהל. "שמעתי את שירלי מנגנת את החמישייה של ברהמס והתאהבתי בה על המקום," הוא משחזר. "משמיעה ראשונה היה לי רצון להכיר אותה יותר לעומק".
 
"מאז אנחנו עושים ביחד את כל הצעדים המוזיקליים שלנו", מוסיף ענר. "הגילאים האלה מהוויםאתגר לזוגות מוזיקאים צעירים, שלא פעם מתפצלים. איכשהו תמיד ידענו להתגבר על הבעייתיות הזאת ולקבל החלטות משותפות. יש הרבה בדידות בקריירה של מוזיקאי, שנמנעת מאיתנו. אנחנו חווים את הדברים בצוותא הן על הבמה, הן מחוצה לה".
 
דואו בריל-ענר הוא ציר מרכזי בהופעות של ענר, המשתתף בהרכבים נוספים. בעבר השתלם אצל פסנתרנים נודעים, כמו מאריי פרחיה ואנדרש שיף, הכוכב האורח השנה של הפסטיבל למוזיקה קאמרית בירושלים.

ענר, עטור הפרסים, שעיתון גרמני תיאר אותו כ"נגן קאמרי במלוא מובן המילה", לא מתנזר מנגינה עם תזמורות, כולל הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה.

"הביקורות צודקות," הוא מעיר בחיוך. "ככל שאני מנגן עם התזמורות, הדגש בעשייה המוזיקלית שלי הוא במוזיקה קאמרית והאהבה הגדולה של במוזיקה. זה מתבטא גם בהוראה שלי, כשאני משמש כפרופסור למוזיקה קאמרית באקדמיה בברלין." לשניים, שאוהבים להתרענן מהעשייה המוזיקלית בבישול בדואו במטבח, יש מאזינה קבועה, בתם, רומי, בת השנתיים. "היא לוקחת את מירב תשומת הלב שלנו כשאנחנו לא מנגנים," מספר ענר. "אנחנו מקווים שהיא נהנית ממה שהיא שומעת".