המוזיקאי גיל שוחט (42) רוקח עוד ועוד פרויקטים ממוחו הקודח. קשה לעקוב אחרי כל מה שהוא עושה. עכשיו הוא ניצב בגאון מאחורי בכורה עולמית ל"המלאכיות של גיל": קונצרט שבו דיוות גדולות מהחיים פוגשות בובה אחת, הרוק פוגש את האופרה, והפופ פוגש את השיר הישראלי. והכל, כמובן, בניהולו המוזיקלי של מאסטרו שוחט.
בין המשתתפות: הזמרות ירדנה ארזי ומירה עווד; זמרות האופרה אירה ברטמן - סופרן, הדר עטרי – סופרן, דניאלה לוגסי – סופרן, סבטלנה סנדלר – מצו סופרן, ברכה קול – מצו סופרן; תזמורת פוליפוניה, וגם רד אורבך מרד בנד (להלן הבובה).
הבכורה תתקיים ביום חמישי הקרוב בקריית מוצקין ולא בתל אביב, מתוך אמונה שיש צורך לפרוץ את גבולות גוש דן ולהעמיק תרבות בפריפריה.
"'המלאכיות׳ היא הפקה חדשה ופורצת דרך מבחינה מוזיקלית", מסביר שוחט. "היא מציגה מרקם ווקאלי מורכב ומטורף של שמונה קולות, ומפגישה סגנונות מוזיקליים שונים שלא מתחברים בקונצרטים רגילים. כך פוגשות ירדנה ארזי, מירה עווד, דניאלה לוגסי ומיטב זמרות האופרה בישראל את רד בנד ואת אוסף הווירטואוזים הקלאסיים המרשים ביותר במדינה. דבר כזה עוד לא היה בישראל. היוזמה להפקה הייתה של דפנה צורי, מנהלת היכל התיאטרון קריית מוצקין, ששמה את מוצקין על המפה".
מה אתה בעצם רוצה ליצור פה?
"תמיד ניסיתי לבטא אותה אמירה: שבירת החומות המלאכותיות בין סגנונות מוזיקליים וביצוע יצירות מופת באופן מקורי וחדשני בלבוש קונצרטי שווה לכל נפש".
אתה נחשב לגדול המתווכים בין המוזיקה הקלאסית והפופולרית. איך אתה עושה את זה?
"כל חיי סבלתי מאי הבנה, קנאה ובדידות מקצועית. אני יודע שאני עוף מוזר בעולם הקלאסי, ומעולם לא ידעו בדיוק איך להכיל ולקטלג אותי. זה התחיל כבר כשכתבתי את יצירותי הראשונות בגיל 12. הן זכו להערצה אבל גם ללגלוג. כבר אז. מנהלת הקונסרבטוריון בשטריקר שאלה אותי בגיל 12: ׳אתה באמת כתבת את כל הצלילים האלה?׳ עניתי לה: ׳כן׳. תשובתה - ׳אני לא מאמינה לך׳.
עשור מאוחר יותר כתב לי תומסיני, מבקר המוזיקה של 'ניו יורק טיימס': ׳לא ייתכן שילד בן 22 כבר כתב חמש סימפוניות׳. מלחינים רבים תקפו אותי מעל כל במה אפשרית, ולעתים זה הגיע לאיומים אישיים. הייתה תחושה שאני עושה את הכל מהר מדי, הרבה מדי, עוצמתי מדי. בלי לתת דין וחשבון למסורת המקובלת - גם המוזיקלית וגם החברתית. דווקא בעולם המוזיקה הקלה ובעולם הג׳אז קיבלו אותי בברכה ובכבוד מלכים.
גם הזמרים וגם היוצרים תפסו שהשירים היפים שלהם מקבלים פתאום משמעות חדשה ומרתקת בתזמורים שלי או בפסנתרנות שלי. נורית גלרון, שאיתה התחלתי את השילובים, הייתה אומרת ערב־ערב על הבמה שזה רגע השיא המוזיקלי שלה בכל הקריירה שלה. עבורי זאת הייתה מחמאה ענקית. היא הרי ביצעה את שיריה בכל כך הרבה מסגרות מוזיקליות. בכל מקרה, תמיד המשכתי בדרכי, ולא נתתי לאף קול צדדי להפריע לי".
אתה נחשב לאמן בלתי מתפשר, שעושה רק מה שבראש שלו. איך אתה מצליח לאחוז את החבל משני קצותיו?
"במילה אחת: אמונה. אמונה בצדקת הדרך. כשזה קיים אצלך, ואם זה מגיע ממקום אמיתי וחזק, אנשים ילכו אחריך באש במים. תמיד האמנתי שבכל אדם קיים האינסוף. ההגבלות והמוגבלויות של אדם באשר הוא אדם אינן אלא אשליות. אולי אני נשמע כמו אדם דתי, אך אין לי ספק שכוח האמונה פורץ כל מחסום או חומה".
יש מצב שתגיע ליום שבו ייגמר לך החשק לעבוד?
"אתמול ישב בביתי סוכן הביטוח שלי, שהוא גם חבר שלי מעל 15 שנה. הוא ניסה לשכנע אותי לקנות ביטוח אובדן כושר עבודה. אמרתי לו שאין צורך בביטוח כזה: ביום שלא אוכל לעבוד - זה יהיה יום מותי. לכן עדיף ביטוח חיים טוב".
יש לך מטרת־על מאחורי רצף הפרויקטים המתחלפים?
"מטרת־העל היא להפוך את המוזיקה הקלאסית לרלוונטית. וכשאני אומר רלוונטית, אני מתכוון בקרב כל שכבות צרכני התרבות. אנחנו חיים בתוך מלחמת תרבות וגם במלחמת דת, ובתוך המלחמה הזאת קולה השברירי של התרבות המוזיקלית הגאונית והמופתית נעלם תחת שאון תותחי הבינוניות. היעלמות הקול הזה והבורות הנגרמת בעקבותיה נותנות אותותיהן בחברה כולה.
במילים פשוטות: העובדה שבני גילי מכירים את ביונסה אך רובם לא שמעו מעודם סימפוניה של מהלר פוגעת בזכות הבחירה שלהם בידע של שיאי התרבות המוזיקלית. תפקידי להשמיע את הקול הזה, למען מתן אופציה תרבותית עבור כל אדם".
יש מישהו שאתה קשוב לדעתו?
"לחגי קורן, מנהל ההפקות שלי, לאמי, ציפי, ולדוח מכירות הכרטיסים בקופה. יחד עם זאת, ההחלטות שלי תלויות בגורמים נוספים רבים, הקשורים אך ורק לנפש הפרטית שלי".
היו ביקורות רעות שהסכמת איתן?
"רמת הביקורת המוזיקלית בישראל, הקלאסית בעיקר, לוקה לדעתי בבינוניות, בניגוד עניינים ובפוליטיקה. רק לאחרונה שורבב שמי לביקורת מוזיקלית כביכול, שהייתה בעצם מאמר פוליטי מובהק נגד שרה בישראל. מבקר מוזיקה רציני כתב מאמר פוליטי תקיף על גבם של מוזיקאים ואמנים. זה היה רגע מביש ומביך לעיתון וגם למבקר, לא בגלל דעותיו הפוליטיות, אלא בגלל אי הבנת תפקיד הביקורת המוזיקלית ומהותה. הביקורות הרעות, בישראל בעיקר, לא ממש מרפות את ידי".
"המלאכיות של גיל", 3.9, חמישי, 20:30, היכל התיאטרון בקריית מוצקין