"גדלתי בבית דתי, אבל מגיל 13 עד גיל 23 לא עניין אותי בכלל כל מה שקשור בדת או ברוחניות. 'מרכבות האלים', ספר שקראתי בגיל 23, גרם לי להתחיל לחשוב קצת על הקיום האנושי ועל המסתוריות שלו. אם אני לא טועה, הספר בסופו מנסה להוכיח שחייזרים בראו את האדם".
"אחרי שסיימתי לצחוק, ואחר כך להתעצבן, פשוט נשארתי עם השאלות, והתחלתי מסע חיפוש בכל מקום אפשרי, חוץ מהיהדות. באותה תקופה גרתי בפלורנטין, והסתובבו שם חבר'ה של הארי קרישנה שנראו לי מאוד נחמדים. התחלתי להסתובב איתם, עד שגיליתי שיש להם כמה דברים דומים ליהדות, שממנה ברחתי. אז גם להם אמרתי שלום ולא להתראות.
"בכל הזמן הזה של תהליך החזרה בתשובה, תמיד היו אנשים מאד ציניים מסביבי, שניסו לקרר אותי מכל התהליך. זה בדיוק מה שציניות נועדה להיות: לקרר את האדם מכל מה שהוא רוצה ומחליט לעשות. בעיקר בדברים שקשורים באהבה בין אנשים, חסד חינם וחיפוש האמת".
"שלא תבין אותי לא נכון, הומור זה דבר נהדר, ואפילו מצווה מהתורה, אבל ציניות זה לא הומור. ציניות זה מלשון צונן ומקרר. ציניות זה להטיל ספקות. ציניות זו לפעמים רשעות מחופשת להומור. בעזרת ציניות אפשר להכפיש אנשים ואפילו קהילות שלמות. אפילו לקראת השואה, הנאצים הרשעים השתמשו בקריקטורות ציניות כדי לעורר נגד היהודים. והיום בתוך העם שלנו, מגזרים שלמים יורים חצי ציניות לעבר מגזרים אחרים. אפילו בפוליטיקה".
"אפילו השאלה שלך היא שאלה צינית. למה נאיביות היא מילה גסה? ובטח שאני חושב ששיר ומוזיקה בכלל יכולים ועוזרים בפועל להפצת אהבת חינם. דוגמאות לא חסר: מהביטלס עד בוב מארלי ועוד רבים אחרים. כתבתי את השיר בעקבות הרצח המזעזע במצעד הגאווה בירושלים, ואחר כך רצח אופי שעשו למגזר שלם, וכל אותה שנאת חינם שנגרמה בעקבות כך. החלטתי שזה השיר הכי נכון לתקופה הזאת".
"חודש אלול מתאפיין בחשבון נפש וחזרה בתשובה. חלק חשוב בחזרה בתשובה זה לחזור להיות רגישים יותר. הדרך לכך היא להסיר את קליפת הציניות מעצמנו. כולי תקווה שנזכה כולנו לעשות חשבון נפש אמיתי, ולהתחיל לקבל ואפילו לאהוב את השונה מאיתנו, גם אם הדעה שלו שונה לחלוטין מהדעה שלנו".